עליזה דגני

14/09/1914 - 01/10/1982

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ג אלול התרע"ד

תאריך פטירה: י"ד תשרי התשמ"ג

ארץ לידה: רומניה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

עליזה דגני

עליזה נולדה בשנת 1914 בטרנסילבניה שברומניה. לימים נישאה לשמעון ונולדו שני בניהם. את שנות מלחמת העולם עברה ברומניה. שמעון נלקח למחנה עבודה ועליזה נשארה בחוסר כל עם שני בניה הקטנים. בעזרת שכנים נוצרים עמדה בתלאות המלחמה עד אשר שוחררה רומניה ושמעון שב אל משפחתו.
מלחמת העולם ומוראותיה חזקו בלב המשפחה את שאיפתם לעלות ארצה. בעזרת אנשי המוסד לעליה ב’, הגיעה המשפחה אל אניות המעפילים “פאן יורק” ו”פאן קרסט”, שהיו אניות המעפילים האחרונות שחתרו לחופי הארץ בטרם הכרזת המדינה. כל המעפילים הופנו לקפריסין מבלי לראות את חופי הארץ. לאחר שחרורה מקפריסין הגיעו ארצה ושהו בחיפה כ-6 שנים שם גם נולדה בתם. בשנת 1955 הגיעה עליזה עם משפחתה ליגור במסגרת התנועה “מהעיר אל הכפר”. עבדה שנים רבות בשרות הציבור בחדרי האוכל של ילדים, במטבח ובלגין. בשנים האחרונות עברה לעבוד במחסן הבגדים. הייתה מאוד קשורה למשפחתה וילדיה, וביתה היה קן חם לנכדיה וקרוביה.
עליזה גילתה התעניינות רבה בנעשה בבית ובארץ ובעולם והייתה חברה נאמנה ומסורה לידידיה הקרובים. טובת לב ומוכנה תמיד לעזור לזולת.
מחלתה בשנים האחרונות הרחיקה אותה מהציבור אך גם בימיה הקשים שמרה על שלוותה והקפידה על הופעתה החיצונית.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • עליזה, ילידת רומניה

    התחתנתי בגיל צעיר, הייתי אז בת 17. עוד בגיל צעיר שמעתי על ארץ-ישראל, כי מברשיצה, עיר מולדתי, עלו לא מעטים לארץ עוד לפני המלחמה. השתייכתי גם להסתדרות נוער ציונית – “אביבה”.

    עם פרוץ המלחמה נשארתי עם הילדים לבד, לאחר ששמעון נלקח למחנה עבודה. קשה היה למצוא עבודה ולפרנס את הילדים, אבל הודות לפני “האריים” הסתדרתי איכשהו, והודות לכך הצלחתי אפילו לבקר את שמעון במחנה העבודה. במשך המלחמה לא נדדתי ונשארתי בביתי עם ילדי, עד שובו של שמעון ממחנה העבודה. לאחר שיחרורו ניסינו לחזור לחיים רגילים. קיבלנו עבודה והילדים ביקרו בבית-ספר יהודי, אולם הרגשנו את האנטישמיות ההולכת וגוברת גם אחרי המלחמה והתחלנו לחשוב על עליה, בתקווה להבטיח לילדים עתיד יותר טוב.

    הייתי פעילה בהסתדרות הציונית “איחוד”. דגני היה גזבר בקק”ל וגם חבר בוועדת העליה אשר קבעה את התור לעליה באוניות בלתי ליגליות. הודות לכך איפשרו גם לנו לעלות.

    בשנת 1947 עלינו מרומניה לישראל, דרך עליה ב’, בדרכון קבוצתי. הפלגנו באוניה הגדולה “עצמאות”. האוניה גורשה לקפריסין, שם שהינו כ-8 חודשים. כשהתחילה העליה מקפריסין זייפנו בתעודות את הגיל. שמעון צבע את שערותיו כלבנות וכך הקדמנו והגענו לישראל בשנת 1948.

    השתקענו בחיפה. אחד מבנינו התחנך במסגרת עליית הנוער בכפר-סאלד. הוא היה מספר לנו על הקיבוץ ועל יתרונות החיים במסגרת זו. זה השפיע עלינו, ובשנת 1955 הצטרפנו לקיבוץ יגור.

    שמעון עבד מיומו הראשון בבית החרושת “לגין” ואני עבדתי מספר שנים במטבח ב”לגין”, במטבח הגדול, בחדר האוכל ובבתי ילדים.

    אנחנו מרוצים מחיינו בקיבוץ, ומצטערים שלא הגענו אליו ישר מהאוניה.

    עליזה דגני

    ספר יגור, עמ’ 283