פירה רביב

16/01/1904 - 12/11/1980

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ח טבת התרס"ד

תאריך פטירה: ד' כסלו התשמ"א

ארץ לידה: בלרוס

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: דוד רביב

פירה רביב

פירה נולדה במינסק שברוסיה הלבנה בשנת 1904. בעיר הייתה קהילה יהודית גדולה, ורבים מיהודיה נתפסו להשכלה. הוריה של פירה דאגו שכל ילדיהם, בנים ובנות, ילמדו ויקבלו חינוך תיכון מלא. הלימודים בגימנסיה גיבשו קבוצות נוער תוסס וצמא לפעולה. חלק מהנוער היהודי נשבה בקסמי המהפכה והצטרף למפלגה הקומוניסטית, חלק אחר נקשר לפעולה הציונית ולעליה לארץ ישראל. פעולה זאת לא נשאה חן בעיני השלטונות, שפתחו במאבק מקיף בהם. פירה ורבים מחבריה נאסרו, ולאחר תקופה מסוימת במאסר נידונו לגרוש. הברירה הייתה בין גרוש לסיביר לבין גרוש לחוץ לארץ. הם בחרו באפשרות השניה, והגיעו לארץ לנמל חיפה בשנת 1924.
המצב בארץ היה קשה, ומחוסרי עבודה רבים נדדו ממקום למקום בחפשם תעסוקה ופרנסה. פירה הצטרפה לאחת הקבוצות שעבדו בבניין והתמחתה בעיקר בעבודת הריצוף.
ליגור הגיעה בשנת 1925. כאן המשיכה פירה בעבודת הבניין יחד עם קבוצת חברים, שנשלחו לעבודת חוץ בחיפה והסביבה. אף כי לא הייתה חזקה במיוחד, הצליחה להתמיד תקופה ארוכה בעבודה הפיזית הקשה. שנים רבות עבדה במרפאה ובמחסן הבגדים, בו התמידה עד ימיה האחרונים.
נוסף על מסירותה לעבודה, הייתה פירה פעילה ביגור בשטחים שונים כגון בטחון, חברה ובריאות. ברצון נחלצה לעזור בכל אירוע חגיגי של שמחה, בין משפחתית, בין ציבורית. במרכז חייה עמדו תמיד הדאגה והיחס לחבר הבודד, הסובל או החולה. גם בימים שכבדה עליה מחלתה וכל עוד יכלה, באה בין הבריות כאילו הכל כרגיל…
פירה הייתה מרכז המשפחה, אם חמה וסבתא, שידעה להעניק לנכדיה קירבה וחינוך.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • פירה ז

    עברו שלושים ימי אבלה של פירה. והימים ימי סגריר, השמים קודרים וממטירים מברכתם על האדמה. מתלחלחת האמא הרחומה ומנצה מברכתה. מרבד של ירק מתחיל להירקם על פניה – להרהיב עיניים. והיו ימים של נחת ושובע וכבוד על פני האדמה.

    כך ימיה של פירה. כך הכרתיה. בשובה ונחת, ברוויה, לשאת בעול העבודה. לא רק פרנסה – דת! היום קודש לעבודה, ולעזרה לזולת – גם זאת דת. ולביקור חולים – מעל לכל הדתות!! מסכת של אמונה, המרהיבה ומרחיבה לבבות ודעות – כמרבד הירוק אשר על פני האדמה.

    פירה חיתה בתוכנו את ימיה בשלמות. ללא הבלטה קיימה את כל מצוות בנין הארץ. במסגרת הקיבוץ עבדה, גוננה, העלתה ארוכה לחולים. בפשטות ובצנעה הביאה ברכתה. הקלה לסובלים במכאוביהם. אצילה. ברכה לאדם. עברו ימי השלושים ואנו מרגישים באבידה.

    יהא זכרה ברוך בתוכנו.

    צבי סלע

    יומן יגור, 19.12.1980

  • לזכרה של פירה ז

    פירה עבדה שנים רבות במחסן הבגדים והתברכה בתבונת כפיים להפליא.

    היא שמרה בקפדנות על מילוי שעות העבודה. כל הליכה שהיתה חייבת לעשות (למרפאה, למעדניה וכו’) היתה מחזירה תמורתה את הזמן שנעדרה מהעבודה. וזאת היא גם דרשה מאחרים…

    העבודה היתה “בוערת” אצלה… קשה היה להשתוות אליה. כשלא היתה עבודה שוטפת מיד היתה רצה למעגלה ועוזרת לסדר כלי מיטה; העיקר – לא לבטל רגע…

    פירה הקפידה לשמור על רכוש החברים, שלא יימצא בתא בגד קרוע שלא תוקן, או כפתור חסר. לפני שנרכשה מכונת הסימון, היתה רוקמת בחוט אדום את מספרי החברים על הבגדים. זאת היתה ממש מלאכת מחשבת.

    כאשר היתה שִמחה במשפחתה, נהגה להביא למחסן מכל טוב וערכה מסיבה לחברות כדי לשתף את כולן בשמחתה. היתה מאושרת כששמעה מישהו מספר דבר מפי נכדיה.

    כשמתקדמים בגיל, זה טבעי שסובלים מכל מיני מיחושים. כל אחד מבין שלא רצוי ולא יפה להתאונן, ממילא זה גם לא עוזר. פירה קיימה זאת הלכה למעשה. ברוב חוכמתה, לא שמעו מפיה מילה. היא קיימה בחייה מצוות “ביקור חולים” מעל ומעבר למקובל. יום יום היתה נכנסת לחדרי-חולים לבקר את כולם, בלי כל שייכות אישית לחבר מסויים….

    אנו, עובדות המחסן, מבכות את מותה… לא עובר יום בעבודה שלא נזכיר בו את פירה. קשה להשלים עם האבידה!… אין ניחומים!

    עובדות מחסן הבגדים

    יומן יגור, 12.12.1980