פנינית בירך

03/07/1963 - 17/09/2004

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"א תמוז התשכ"ג

תאריך פטירה: ב' תשרי התשס"ה

ארץ לידה: ישראל

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

פנינית בירך

פנינית נולדה בשלושה ביולי 1963, בת לדינה ואברהם, אחות לפנחס, גלית וגולן. תינוקת יפהפיה, אשר מילאה את חיק משפחתה באושר. פנינית עברה את מסלול ה”חינוך המשותף” ביגור, מינקות עד סיום הלימודים. ילדה מלאת שמחה והומור, אהבה לרקוד ריקודי עם, והשתתפה בהרקדות גם לאחר ששברה את הרגל בזמן שירותה הצבאי. במקביל ללימודי התיכון למדה דרמה בתיאטרון חיפה, בתקופה זו לא עשתה הפרדה בין הבמה למציאות, וניצלה כל סיטואציה להנאתה. כמו כן חנכה במסירות ילד בעל קשיים בלמידה מיקנעם.
בשנת 1981 התגייסה פנינית לצבא, ושם יצרה קשרים חברתיים מרובים. זמן קצר לפני השחרור שברה את הקרסול, ועקב סיבוכים נזקקה למספר ניתוחים. המסלול השיקומי לא הביא תועלת וצליעה שנמשכה הלכה והחמירה. באותו הזמן ביקר ביגור ד”ר זר-אביב. הצליעה של פנינית משכה את תשומת ליבו, והוא ביקש שהיא תבוא למחלקתו בבית-החולים “רוטשילד”. בבדיקות נתגלתה המחלה הנוראה “טרשת נפוצה”, במצב הקרוי “כרוני פרוגרסיבי”. מצבה של פנינית הלך והתדרדר במשך השנים. למרות האובדן של יכולות הגוף, לא הפסיקה ליצור. כשכבר לא יכלה ללכת, הופיעה בפני הילדים בקיבוץ במופע של תיאטרון בובות. את הבובות יצרה במו ידיה והסיפורים היו פרי דמיונה הפורה.
לאחר תקופה קשה איבדה גם את היכולת להפעיל את ידיה, אך למרות זאת נאחזה בחיים הקשים. ביקרה בכל הצגה ואירוע שהתקיימו ביגור, והתחילה לצייר בפה בהנחייתה ועזרתה של ללה שניידר ומאוחר יותר בליוויה של הילה קינן. במשך השנים, לא רק שפיתחה יכולת טכנית בציור, היא גם יצרה בשפה בעלת מגוון רחב של סימבולים. האמנות של פנינית תועדה במספר כתבות בעיתונים והוצגה בתערוכות ביגור ומחוצה לה. כולנו התפעמנו.
המצב הגופני הלך והתדרדר עקב דלקות ריאה חוזרות ונשנות. במשך חודש הייתה מאושפזת בבית-החולים “כרמל”.
פנינית נפרדה ממשפחתה בראש השנה תשס”ה, כשחוש ההומור לא פסק עד הרגע האחרון.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • ראיון בעיתון

    חלק מעשרות ציוריה של פנינית בירך מוצגים בבית בר-יהודה בתערוכה ששמה “רגשות וחולומות”. אלא שלא מדובר בעוד תערוכה אימפרסיוניסטית ומפגן מרהיב של צבע, אלא בנצחון הרוח על הגוף ובזעקה נואשת לפתחון פה וקשר שלא מסתייעים בדרכים אחרות…

    עד שנת 1990 עוד יכלה פנינית לתפקד מעט בידיה, לנייד את הגוף מהעגלה למיטה ולהיפך – אבל אז שותקו ידיה לחלוטין. היות והיא מנועה מלהמשיך לשחק, לכתוב וליצור בידיה כפי שהיתה רגילה, הציעה לה ללה שניידר להתנסות בשיטת הציור בפה. בהתחלה היא ציירה בפורמטים קטנים, כפי שעשתה לפני שחלתה. שתי תערוכות ציורים שלה הוצגו ביגור ובבית הלוחם בחיפה.

    לפני חצי שנה עברה לצייר בהנחייתה של המורה לאמנות הילה קינן. המפגש הזה הוליד שינוי משמעותי שבא לביטוי בציורים עצמם ובדרך הביטוי של פנינית. כל מטפליה הופתעו לגלות שדיבורה נעשה בהיר יותר. במקביל דובבה הילה את פנינית על רגשותיה ומחשבותיה וגם לכך ניתן ביטוי בחוברת שיצאה לקראת התערוכה…

    כשמוסיקה עברית וברזילאית ברקע מצייר פיה של פנינית בעוד ידיה של הילה טובלות את המכחול בצבע המבוקש ומכוונות את הנייר או את לוח העץ. למרות הבדידות החברתית שנכפתה עליה עקב מחלתה הקשה סובבים אותה בחום ובמסירות גופי תמיכה רבים, שקיבוץ כמו יגור מסוגל להקצות למענה…

    כשפנינית נשאלת למה אינה מציירת דמויות אנוש, היא עונה בחיוך קטן: “אני עוד ירוקה, צעירה בתחום. אולי גם זה יבוא”.

    כעסת על העולם שטמן לך מחלה קשה כזו כמו טרשת נפוצה?

    “אף פעם לא כעסתי על זה שאני חליתי ולא מישהו אחר במקומי. כעסתי על העולם, היו לי גם משברים, אבל כעסתי גם כשהייתי בריאה. התרגלתי למצב בו אני נמצאת עכשיו וכבר ברור לי למה כל כך הרבה אנשים צריכים לעזור לי כדי שאוכל לחיות באיכות חיים כזאת”.

    מתוך הקטלוג: “הציור בשבילי זהו פתח לחיים חדשים ולמרות שאני לא יכולה להזיז כלום, אני יוצרת משהו שיוצא מהלב. אני מביעה בציור את רגשותיי חלומותיי”.

    (קטעים מתוך כתבה מאת קרני עם-עד שהופיעה בעיתון “הקיבוץ” 25.7.2002)