צפורה ניב

12/01/1904 - 01/01/1996

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ד טבת התרס"ד

תאריך פטירה: ט' טבת התשנ"ו

ארץ לידה: פולין

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: משה אפרת

בנים ובנות: דינה סט

צפורה ניב

חברתנו צפורה ניב-אפרת, נולדה בשנת 1904 בעיירה קרינקי שבפולניה, כבת רביעית למשפחה בת עשרה ילדים. המשפחה הייתה בעלת מסורת יהודית וציונית, וכולה – הבנים והבנות, יחד עם הוריהם – עלו לארץ עד שנות השלושים והגיעו להתיישבות העובדת, לקיבוצים גבע, יגור ואשדות-יעקב, ורובם חיים בהם עד היום במשפחות רב-דוריות.
ב-1925 עלתה צפורה לארץ והצטרפה מיד לקבוצת גבע בעמק-יזרעאל, שבה הייתה כבר אחותה – חברה. בגבע התחילה מסכת עבודה ושמירה, שהיו חלק בלתי-נפרד מחייה עד שנותיה האחרונות.
ב-1928 עברה ללמוד חקלאות במחזור ב’ של בית-ספר לצעירות בנהלל אשר בניהולה של חנה מייזל. לא כל צעירה בימים ההם זכתה להגיע לכך, וצפורה הייתה גאה מאוד על הישג זה.
ב-1931 נישאה למישה אפרת והצטרפה ליגור, ופה נולדה בתה יחידתה.
ב-1942 נפטר מישה בעלה לאחר מחלה, וכל שנותיה מאז נשארה לבד.
ביגור עבדה צפורה ברפת ובמכבסה ואחר-כך כאקונומית במטבח-ילדים. את מקום עבודתה זה הפכה למוסד, כאשר דאגתה הגדולה הייתה לתת אוכל מזין ומספיק לילדים באותם זמנים קשים. “מוסר העבודה”, שהיה צו כללי בימים ההם הפך אצל צפורה לפולחן ממש. במשך שנים, מדי קיץ, הייתה מגוייסת למחנות-הקיץ של “הנוער העובד”, להכנת מטבחי השדה שיספקו אוכל למאות ואלפי באי-המחנה. במסגרת זו נפגשה והכירה – חלק מהמנהיגות העתידית של תנועת העבודה ומדינת-ישראל, ומאז פיתחה ערנות וחושים פוליטיים שנשמרו אצלה עד לימיה האחרונים.
בשנות הטרגדיה של פילוג הקיבוץ-המאוחד, עברה עם חלק מחברי-יגור לנווה-ים, ומשם גוייסה לעזרה בהקמתו של קיבוץ תל-קציר, על מורדות הגולן, ולאחר מכן לוועדת המטבחים של “איחוד הקיבוצים”. לאחר
מספר שנים בנווה-ים, החליטה צפורה לחזור ליגור, שבה ראתה כל השנים את ביתה האמיתי.
ביגור פתחה את “מועדון הצעירים” הראשון ביגור, שהיה פתוח מדי יום, עד השעות הקטנות של הלילה. אחר-כך עברה לעבוד במועדון החברים ב”בית בר-יהודה”. כאשר כוחותיה לא עמדו לה, עברה לעבוד ב”טובופלסט”.

צפורה הייתה בין חברי יגור הראשונים שעברו ל”בית אחווה”, שם הרגישה מוגנת ובטוחה בחייה, ובו זכתה לאריכות ימים, מוקפת באהבת משפחתה, ילדיה, נכדיה וניניה.
צפורה אהבה את יגור וכל שנותיה ראתה רק את הטוב שבה, מורשתה לבני-משפחתה הייתה: עיבדו והיו קיבוצניקים טובים.
יש אולי מהסמליות בכך שיום קבורתה, בבית הקברות הישן של יגור, חל היום, י’ בטבת, שהוא יום חג העלייה על הקרקע של יגור.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

לא קיימים סיפורים