רבקה דולברג (קושילביץ')
רבקה נולדה וגדלה בעיירה ינובה שבליטא, עיירה השוכנת לא הרחק מקובנה, העיר הראשה ומרכז החיים הציבוריים-חברתיים-כלכליים-מדיניים של המדינה. בעיירה כזו פיכו ביתר-שאת אותם חיי-חברה ערים שהיו כה אופיניים ליהדות ליטא ולנוער הנלהב שלה, שלא היה דומה, כדוגמתו לדבקות בתרבות ישראל,
לכמיהה ולגעגועים לציון, לקשרים כה עמוקים לעם וערכיו.
רבקה הייתה קשורה ושזורה בכל נפשה ומאודה במסכת חיים לאומית-ציבורית זו, של הנוער העברי בליטא, בהיותה שותפה פעילה לכל הפעילות שבסביבתה במלוא הדרבון של רגש האחריות, הרצינות והמסירות האופייני לה – מחד, והצמאון לדעת וללמוד – אף זו תכונה אופיינית לנפשה – מאידך.
רבקה גמרה בית ספר תיכון וכן ביקרה אף זמן-מה בסמינר למורים. ברם, בגבור הכמיהה לארץ – נטשה הכל ויצאה לקיבוץ-הכשרה. לאחר שנתיים של הכשרה הגיע תורה לעלות בשנת 1935 ארצה. הצטרפה ליגור אולם נלקחה מיד בהיות לה ההכשרה המקצועית הדרושה, למחלקה הסטטיסטית של מזכירות הקיבוץ בעין-חרוד. בשובה הבייתה פנתה לחקלאות – לגן-הירק, לאחר שנים מרובות של עבודה בענף זה עבדה שנתיים כמזכירה של בית ספרנו, לאחר מכן עבדה בהנהלת-החשבונות. תחנתה האחרונה בעבודה, מאז שנת 1952, הייתה – הנהלת-החשבונות של "תנובה". בכל אשר עבדה הצטיינה ברוב שקידה ומסירות.
למרות מכאובים וחולשות לא סרה מאת שולחנה, אלא אם כן צווה עליה במפגיע לשכב במיטה.
איש החובה והאחריות ללא גבול הייתה – עד ליומה האחרון.
