רות רן

24/08/1906 - 28/11/1983

פרטים אישיים

תאריך לידה: ג' אלול התרס"ו

תאריך פטירה: כ"ב כסלו התשמ"ד

ארץ לידה: פולין

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: יחזקאל רן

רות רן

נולדה: 24.8.1906
נפטרה: 22.11.1983

אמא נולדה בלנצ’נה, עיירה ליד לובלין אשר בפולניה, בראש השנה 1906 בשם רייזל לבית קורן. בת למשפחה אמידה, בעלת תחנת קמח וחשמל, שהעסיקה עשרות פועלים, רובם גויים ומיעוטם יהודים. את חינוכה קיבלה בעיר לובלין, שם סיימה גימנסיה פולנית ובלטה במקצועות החשבון והשפות. עם משפחתה חייתה בכפר, בחברת בעלי חיים, כלבי שעשועים ושמירה. משפחה מכניסת אורחים ומקום משיכה של יום חמישי לעניי הסביבה.

מילדותה חונכה אמא לעלייה לארץ, והיה זה אך טבעי כשנישאה לאבינו יחזקאל שהיה כבר לפני כן בארץ, ויחד עלו ותינוקת בזרועותיהם. הנסיעה כדרך הימים ההם ברכבת עד איטליה ומשם באניה ליפו. כשנה גרו בתל- אביב ומשם עברו לנשר שהולידה את הקשר ליגור. אמא אהבה מאוד לנסוע ברחבי הארץ, ומשרק ניתן הדבר בידה היתה לוקחת אותנו, הילדים, לכל מקום בו ישבו מכריה וקרוביה. הצטיינה בכתב ידה היפה והעתיקה את כל סיפוריו ורשימותיו של אבא לדפים הכתובים בכתב קליגרפי, להנאת כל קורא. כבעלת משפחה לא אהבה חיי עקרת-בית ותמיד יצאה לעבוד, אם כספרנית בספריה או בצרכניה.

עם פרוץ מלחמת העולם, החליטו הורינו שעל כל אדם לעשות משהו למען היישוב בארץ, ומחשבה זו הביאה אותם לקיבוץ השכן – יגור, עם תינוק נוסף בזרועותיהם.
קשות היו שנות חייה הראשונות של אמא בקיבוץ. מימיה לא הורגלה בעבודה כה קשה, כפי שנתקלה בה לראשונה – במכבסה. תליית הכבסים בחוץ בחורף הקר והרטוב, גרמה לה לבעיות פרקים מהם סבלה כל חייה. אך במשך הזמן מצאה את מקומה וסיפוקה בשנות עבודתה הרבות כמחסנאית במחסן הבגדים, כמטפלת בחברות-נוער, עם ילדים אשר איתם שמרה על קשר עד יומה האחרון, והם נחשבו בעיניה כבנים ממש, ועם עבודתה בהנהלת החשבונות, בה ראתה את סיפוקה העיקרי בימים קשים. הקירבה לצוות העובדים עמו חייתה כמשפחה היוותה לה תמיכה רבה בחייה.

מאז מותו של אחיה היחיד שנותר ממשפחתה הענפה לאחר השואה, וזמן קצר אחריו מותו של מאירק’ה הבן הצעיר והאהוב – שוב לא היתה כפעם, אך תמיד שמרה על אורח החיים התקין והמשכו, ואת כאבה נשאה עמה.
אהבת לתת ולארח, להיות מטופחת ומסודרת גם כשחלתה לאחרונה. שפעה חום ואהבה לסובבים אותה, לבניה ונכדיה – נתנה הרבה והסתפקה במועט.
מחלון ביתנו נשקף הכרמל במלוא הדרו, והיה זה מראה שתמיד אהבה לחזות בו ולדבר על כך.
ינעמו לך, אמא רות – הרעיה, האם והסבתא, רגבי עפרך לרגלי הכרמל שאהבת וליד יקיריך.

יהי זכרך ברוך.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • לזכרה של רות רן / צפורה ורדי

    זקופת קומה, שערות השיבה שלה התנשאו על ראשה ככתר. לבושה תמיד בטעם רב ובהליכתה היו ביטחון ושלְווה. האם באמת היתה שלֵווה? גם כאשר הגורל כה התאכזר אליה, במות מאירק’ה הטייס, לא שח ראשה, כי היתה צריכה לנחם את המשפחה כולה. הרחמים שנכמרו בלבה לזולת תמכו בה. היא אהבה אהבת-אם את הילדים שטיפלה בהם בחברת הנוער “כרמל”, והילדוֹת שבחברה אמרו כי רות אשה יפה. אין מחמאה גדולה לאשה מאשר התואר – יפה. ורות – האם היתה יפה? כי הרגשתָ תמיד משהו חם, משהו בטוח בקרבתה, כי היופי הפנימי הקרין מתוכה. משהו מאור הנרות של שבת נגה מתוכה.

    אחרי ההלוויה, בלכתי מבית הקברות דרך השדה, פגש בי אדם שלא הכרתיו. הוא אמר: “בפולין היינו שכנים. גרנו יחד עם אביה ואמה בבתים סמוכים. אמא של רות היתה צדקת גמורה. תמיד נתנה מתנות לעניים בסתר ואיש לא ידע. צדקת היתה וטובת-לב היתה מכל הנשים שהכרתי, וכן גם בתה רות, יהי זכרה ברוך”.

    הלכה הבת בדרכי אמה.

    צפורה ורדי

    יומן ליום השלושים

    23.12.1983

  • לזכרה של רות / נחמה

    על רות קשה לי לכתוב בלשון העבר…

    היתה לבושה תמיד בטעם רב, בלי גינדור – למרות הבגדים היפים, המיוחדים, שהיו לה.

    הזדמן לי לעבוד עם רות פעמיים: פעם בחברת הנוער ופעם בהנהלת החשבונות, ונשארנו ידידות טובות…

    מה היה תפקידה בחברת הנוער? היא היתה אם-הבית, מטפלת, וסידרה את כל העניינים האדמיניסטרטיביים במרכז עליית הנוער…

    התנאים בבית של חברת הנוער היו קשים. צפיפות רבה, חוסר בגדים וציוד מינימלי. גיל הילדים נע מ-12 ומעלה. הם באו ממשפחות של עולים חדשים וכמובן לא מבוססים ביותר. ולמרות החיים הקשים שהיו להם – פה, בבית של רות, הם היו מאושרים. הם אהבו אותה מאוד.

    ברוב חוכמתה ידעה רות לכלכל את העניינים על הצד הטוב ביותר. בהופעתה השקטה ומלאת הביטחון השרתה עליהם אווירה שקטה ונינוחה. הטבע העניק לה דמות של מחנכת דגולה, שאי אפשר ללמוד את זה באוניברסיטה. כאילו נולדה להיות מחנכת. אפשר להגיד שגולת הכותרת שלה בעבודה ביגור היתה עבודתה בחברת הנוער.

    הילדים לא שכחו את רות. כתבו לה מכתבים ואפילו מתנות קיבלה מהם. היא תמיד סיפרה לי את זה, כי הרגישה איזו דעה יש לי עליה.

    יהי זכרה ברוך!

    נחמה

    יומן ליום השלושים

    23.12.1983