רחל ארנסט

02/02/1909 - 12/03/1990

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"א שבט התרס"ט

תאריך פטירה: ט"ו אדר התש"נ

ארץ לידה: ליטא

עבודה: מטבח, מתפרה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: צבי ארנסט

רחל ארנסט (פריצל)

נולדה בשנת 1909 בעיירה ברשטיץ (ליד עיר המחוז סאד) אשר בליטא (אז רפובליקה עצמאית ושוב עצמאית החל מהיום). ההורים – משפחת פריצל, חקלאים בעלי משק גדול: פרות, סוסים ותחנת קמח, ו-10 בנים ובנות. בילדותה למדה רחל בביה”ס המקומי ואחר-כך בגימנסיה. בסיפורה תמיד חזרה בגאווה על הפעילות למען ארץ-ישראל שכללה איסוף כספים לקרן הקיימת ופעילות חברתית ציונית. כזאת הייתה גם עלייתה לארץ. נערה צעירה עם תודעה והכרה בארץ-ישראל.
משפחתה נשארה בליטא. מלבדה עלתה לארץ גם אחותה בלומה (שושנה), אחות אחרת שרה, נסעה לדרום-אפריקה (שתיהן נפטרו לפני שנים אחדות). המשפחה שנשארה בליטא עברה את אימי השואה, ומלבד האח שלמה שברח לרוסיה נספו כולם בשואה. האח שלמה עלה לארץ לאחר קום המדינה וחי בכפר-סבא עם ילדיו ומשפחתו.
רחל הגיעה ליגור עם קבוצת יוצאי ליטא. עברה את כל שלבי ההקמה של הקיבוץ והמדינה. ביגור הכירה את צבי. אז בחור צעיר אשר ברח בזמן הנכון מווינה, אוסטריה, עם עלות הנאצים לשלטון בגרמניה השכנה. הם נישאו, קיבלו אוהל משפחה עם רצפת חול נקי וחיו באהבה, בשמחה ובצניעות בקן החמים. לימים הולידו וגידלו שתי בנות לתפארת – עדנה וטובה.
רוב שנותיה עבדה רחל כמבשלת במטבח הקיבוץ (מקצוע אותו רכשה על-מנת להיות מועילה) במסירות ודבקות. הייתה קמה באשמורת הראשונה בקיץ ובחורף לא החסירה יום. לא למחלה, לא לשבת ולא להנאות אישיות. בראש מעייניה תמיד חובתה לעבודה ולקיבוץ.
לימים והיא בסביבות גיל ה-60 לא יכלה עוד פיזית להמשיך במטבח, עברה לעבוד במתפרה. גם כאן המשיכה באותה מסירות והתמדה לעבוד ככל שרק תוכל. הייתה יוצאת ב-04:00 לפנות בוקר לעבוד במתפרה. לא החסירה יום עד ימיה האחרונים.
רחל טיפחה כל השנים את משפחתה, הבנות, הנכדים, הנכדות ובעלה. ליוותה כל אחד בכל מעשיו, דאגה לבריאות באהבה ובמסירות ללא גבול.
רחל החלה לסבול ממחלת זקנה אך נמנעה ככל שרק יכלה להיזקק לעזרת רופאים ואחיות, שלא להיות טורח על אחרים. רק לאחר הפצרות רבות של צבי אשר תמך ושמר עליה, ניאותה לטיפול וכך הגיעה עד ימיה האחרונים.
בשבת בבוקר לקתה באירוע מוחי. בביה”ח שבה אליה הכרתה מדי פעם וביום שני, שושן פורים תש”ן, 12.3.90 בשעה 17:15 אחה”צ נפטרה כאשר מלווים אותה ליד מיטת חוליה האחרונה – בעלה, בנותיה, נכדיה, נכדותיה, חתנה וחברים.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • לך, אמא אהובה!

    עם לכתך מאיתנו בפתאומיות, הוכינו בתדהמה. קשה לדבר עליך אמא בלשון עבר. הלב ממאן להאמין והיד רוטטת מלכתוב, מלהלל ומלשבח, כי הרי כל המוסיף – גורע. את, לב כולנו היית ותחסרי לנו עד מאוד.

    לא אשכח אף פעם איך התלהבת והתמלאת גאווה כשהזכרתי לך את עיר הולדתך – ברשטיץ, והמשכת בסיפוריך היפים על בית הוריך העשיר, תחנת הקמח, הפירות, הירקות, הסוסים, וכן על ה”גויים של שבת” – כי הרי גדלת בבית דתי מאוד.

    הסיפורים על הגימנסיה, על ההכשרה ב”ממל”, אותה עברת כדי להשיג את הסרטיפיקט המיוחל לארץ ישראל, ועל מקצוע המבשלת אותו רכשת לך…

    העבודה היתה עבורך ערך עליון, שעבר כחוט השני לאורך כל חייך. בשנותייך הצעירות-הטובות היית קמה בשעות הקטנות של הלילה, ובמיוחד בימי שישי ובחגים, על מנת להכין את הבשר והדגים לחברים…

    כפי שהיית מסורה לעבודה כך היית מסורה ודואגת לבית, לאבא, לבנות ולנכדים. חיית את חייך ביושר, במסירות ובנועם, בצניעות רבה, בשקט ובשלוה – ואת זאת הורשת גם לנו.

    לא אשכח את אהבתך הרבה לשירי ארץ-ישראל בכלל ובביצועו של יהורם גאון בפרט. עד כמה התגאית בנכדתך כאשר באה לבקר אותך במדים עם שרוך הדרכה – מורה בצה”ל…

    בשבועיים האחרונים חשתי שאת לא מרגישה בטוב, אך כדרכך לא רצית שנרגיש בכך. “תדאגו לעצמכם ולא לי” היית אומרת, “אני בסדר”… לא רצית להיות לנו לטורח, ובשבת… לפתע פתאום – נפלת לנו בידיים…

    אמא! כמה תחסרי לנו! ביתנו לא יהיה יותר כשהיה… בלכתך השארת חלל גדול וגעגועים רבים…

    גיטה’לה

    [יומן ליום ה-30]

  • לסבתא

    לסבתא

    “אין מוות – אין חיים”

    ארץ ושמים שבים אל האין.

    בשנותיה שרתה שני עולמות:

    כלים ואמונה רכשה בבית עם מסורת

    בהם שרתה את המשפחה ואת המולדת.

    לצרכים בסיסיים של החיים דאגה בחייה.

    כאמנו רחל הארת דרכנו;

    כנר הלילה פרחת לצידנו.

    ובין לילה הלכת מאיתנו,

    בלי לראות את הבאים אחרינו.

    במותה, כבחייה, לא ביקשה דבר,

    בעולם האין גומה קטנה לה.

    מנכדתך שאוהבת אותך – מירב

    [ביומן ליום ה-30]