רעיה טלמור

13/10/1938 - 19/11/2017

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ח תשרי התרצ"ט

תאריך פטירה: א' כסלו התשע"ח

ארץ לידה: ישראל

שירות בטחון: צה"ל

עבודה: מורה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: רמי טלמור

נכדים ונכדות: תמר שריג

רעיה טלמור

רעיה נולדה ב-13.10.1938 בקיבוץ עין החורש להוריה דורקה ואליהו טלמון, בכורה לאחיה דינה וצפריר. ילדותה ונעוריה בנופי עמק חפר בין ריחות הפרדסים לדמויות מכוננות מעולם התרבות הישראלית – כל אלו היו זיכרון צרוב שלא נמחק לעולם והשפיע עמוקות על חייה.
היא הייתה שחקנית כדורעף בנבחרת ישראל ושחקנית תיאטרון חובבת.
כשבגרה כתבה זיכרונות מבית אב ואם, זיכרונות שחלמה להוציא בספר שלא הושלם.

בצבא שרתה כקצינה בחיל החינוך ושם הכירה את אהוב ליבה – רמי מקיבוץ יגור, האיש שהלכה עמו כל חייה, והיה המשענת שלה בטוב ובקושי, בבריאות ובחולי, בשמחה ובעצב, נושא אותה על כפיים כמלכה ולא נותן לשום רוח פרצים לפגוע בה.
יחד הקימו משפחה לתפארת. נולדו הילדים – דורית, יובל ומירב, הצטרפו בני הזוג איל, זהבה ואלון ובהמשך נולדו הנכדים – טליה, נעם, תמר, עמית, רז, עדי, יותם ועמרי.

רעיה הייתה ציפור רבת יופי, אדם יחיד ומיוחד שיצרה עולם מופלא שבו חייתה וכל אוהביה, מכיריה וכמובן בני משפחתה – חיו איתה את העולם הזה במלוא קסמו ועוצמתו.
מורה לאמנות מעל שלושים שנה ביגור, בחיפה ובהמשך באוניברסיטת חיפה בחוג לחינוך. מאמינה בכל מאודה בשליחותו של החינוך האסתטי כמעצב נפש ואדם.
ציירת מוכשרת שהרבתה להציג את עבודותיה בארץ ובעולם. הציור היה עבור רעיה כלי ביטוי רב עוצמה, מספרת את עולמה. בתחילת דרכה הייתה יוצאת למסעות של ימים לצייר אל מול הנוף ובהמשך נשאבה לעבודה בסטודיו שלה שהיה עבורה בית שני. היא נסעה לתקופות יצירה ולימוד בחו”ל ובעיקר בניו יורק – העיר שהכירה ואהבה לבלי די.
ב-1987 זכתה רעיה לכבוד עולמי כאשר ציור שלה “בחזרה להר המוריה” נבחר להיות מודפס על בול שהפיק האו”ם והיא הוזמנה לאירוע המרגש.
לאורך השנים האחרונות חלקה רעיה את אהבת היצירה עם תלמידותיה בסטודיו שלה, ממשיכה בדרכי הוראה ושיח בכל יום שיכלה.
היא אהבה תרבות מכל גוון: להקשיב לאופרה, לראות תיאטרון וקולנוע, לשמוע שירים ברדיו הקטן ובעיקר לקרוא ספרים, עשרות רבות. אך סמלי הוא שביום שבו נפגעה העין ונעצרה הקריאה החל מסעה אל הדרך האחרונה.
פתרה תשבצים באדיקות ומצאה אפיקי ידע שהסבו לה אושר עם הצטרפותה למועדון “דורות”.
תמיד דעתנית, לוחמת פמיניסטית לזכויות הנשים, לכל שראתה בו עוול לסובל ולחלש. מוכנה להשמיע דעותיה בלי פחד ומורא ולשלם מחירים חברתיים לשם כך.

אך ליד כל היש העצום והגדול היו המחלות. בהיותה ילדה נפגעה בליבה ובהמשך נאלצה לעבור ניתוח לב פתוח לתיקון המסתם. מחלות הסרטן היכו בה כמה פעמים וכך גם חוליים רבים נוספים. התמודדותה ההירואית במחלות, כוח רצונה לשוב ולקום מתוך כל משבר, התאווה לחיים – הפכו אותה סמל של תקווה, של גאווה ואהבה של כל משפחתה ומכיריה.
מותה של אחותה דינה בתאונת דרכים הביא אותה לחבק אליה את בנותיה ולהילחם פי כמה על הרצון והזכות לחיות, על הנכונות לכאוב כדי לקום ולהמשיך ללכת.

לפני ארבע שנים מת רמי, אלוף נעוריה, וכאב האלמנות היה קשה מנשוא. בני המשפחה עטפו אותה בכל ליבם ומעודם, מנסים להגשים בקשות קטנות וחלומות גדולים.

בשבועות האחרונים סגרה רעיה מעגל כשנלחמה את המאבק האחרון על חייה בבית החולים רמב”ם, זוכה לחמלה וחסד ויוצאת לדרכה עטופה במלאכי אנוש ומלאכי שמים.
נוחי בשלום אמא, סבתא, חברה ואשה נערצת.

נתגעגע אלייך עד יום אחרון.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • אמא שלנו

    איך בכלל אפשר להספיד אמא, שכל מי שהכיר אותה חשב שהיא בת אלמוות.

    איך אפשר לדבר בלשון עבר על אמא, שבמשך למעלה משלושים שנה ניצחה בכל-כך הרבה מאבקים בריאותיים, שכל אחד מהם היה ניצחון הירואי בזכות עצמו. אמא שידעה טוב יותר מרופאים מה מתרחש בגופה, מכתיבה לרוקחים אלו תרופות לתת לה, שניבאה כל דבר בטרם התרחש והיתה חדורת עוצמה וביטחון, שמשוכנעת שאין קרב שלא תוכל לו.

    עד הקרב האחרון, שבו נחלנו את ההפסד הראשון, שהיה כואב מכל הניצחונות.

    הזיכרונות צצים בכל רגע: היית אדם עם עוצמה בלתי נתפשת. מסמנת מטרות ומגיעה אליהן בזו אחר זו. אשה חדשנית ופורצת דרך, מורה ומחנכת, ומעל הכל – אמנית דגולה שיודעת לבטא בעוצמה על בדי הקנבס הקטנים והגדולים את כל המתרחש בראשה ובליבה. לכל ציור היתה משמעות, כוונה ותוכן, ותמיד ידעת לספר את העולם הנסתר…

    אין בי רצון לשחרר… רצינו לחגוג לך גבורות… רצינו ולא מיצינו לעולם…

    יובל טלמור

    יומן יגור, 5.1.2018

  • האו

    רעיה טלמור, ציירת חברת קיבוץ יגור, מציגה עבודות חדשות בהיכל התרבות בנהריה.

    טלמור, שיוצקת על קנבסים גדולים שפע צבעים ודימויים, עיצבה את בול האו”ם המיוחד שהוצא לכבוד שנת הילד הבינלאומית בשנת 1987. הציור שנבחר תיאר את סיפור העקדה כדרמה עזה ומופשטת למחצה, אשר הציגה את הילד יצחק כקרבן אוניברסלי של גחמות השליטים וההורים.

    באותן השנים נהגה טלמור לצייר דימויי טבע ואדם, כשהיא מערבת צבעים חמים וקרים, כתמים ומשטחים גדולים. הפעם בוחרת טלמור להתמקד בתיאורי חוץ שלווים, שמפנימים את האור הישראלי הלבן-כחלחל. המצע מחולק לשטחים נדיבים יותר, סכמטיים, בדומה לעבודותיהם של אמני המופשט הלירי, אבל עם הרבה יותר נשמה והקשבה פנימיים.

    גילה הבשל של טלמור עובד בעניין האמנות לטובתה. היא מנקה את התמונות מריגשה יתרה, אקספרסיבית, מסיפורים סימבוליים ומהשפעות אתיות. הסגנון החדש שלה מדבר בשפה בהירה ומרשימה…

    קרני עם עד

    “כל הצפון”, 21.5.1993