שולמית ביאליסטוק

27/11/1908 - 05/01/1985

פרטים אישיים

תאריך לידה: ג' כסלו התרס"ט

תאריך פטירה: י"ב טבת התשמ"ה

ארץ לידה: פולין

תנועה ציונית: גורדוניה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: שמואל ביאליסטוק

נינים ונינות: מעוז פז, תור פז

שולמית ביאליסטוק

שולמית נולדה ב-27.11.1908 בטרנופול שבגליציה (פולין המזרחית). ביתה היה בית מסורתי ובילדותה למדה ב”חדר”. היות שגליציה הייתה שייכת לאוסטריה, בה התקיים חינוך חובה, למדה בהמשך בבית-ספר ממשלתי. בגיל הנעורים התקרבה לתנועת “גורדוניה”. בהשפעת התנועה החליטה לצאת להכשרה נגד רצון הוריה, פשוט ברחה מהבית. הוריה ניסו להחזירה הבייתה אך ללא הצלחה. הייתה בהכשרה בעיר בילסקו ביאלה עם קבוצה מ”גורדוניה” שם עבדו בביח”ר לממתקים. עם הגיעה ארצה עבדה עם קבוצתה ברעננה בכל מיני עבודות. בעת הנסיעה ברכבת לטרייסט, נמל העלייה ארצה, הכירה את שמואל אשר חזר מביקור אצל הוריו בפולין. הוא טיפל בה מאחר וחלתה קשות והציע לה לבוא אתו ליגור. שולמית רצתה לעבור קודם הכשרה במשק הפועלות על מנת לרכוש את מקצוע הגננות. בעזרת קשרים של בת-שבע חייקין התקבלה למשק הפועלות בעפולה שם שהתה כשנה וחצי כשהיא עובדת בגן הירקות וממלאת תפקידים שונים. בשנת 1934 הגיעה ליגור אל שמואל. עקב קשיי הסתגלות למזג האויר ביגור נשלחה לשנה לקיבוץ רמת רחל ועבדה בגן הבוטני של אוניברסיטת ירושלים. למרות שהוצע לה להשאר שם בקביעות, סרבה וחזרה ליגור. כאן נכנסה לעבודה בגן הירק בהדרכתם של רינה איינשטין ז”ל ודב קבק. התמידה בעבודה זו 15 שנה. עוד שנים רבות אחר-כך הזכירה את הזמנים הקשים והיפים ההם.
לאחר לידת בת הזקונים עברה לטפל בתינוקות ובילדי ביה”ס. אהבה את הילדים והתמידה בעבודה זו כ-12 שנים. לאחר חיסול מטבח הילדים חוייבה ע”י מרכז העבודה להכנס לעבודה במטבח, בחלוקת אוכל לילדים. אח”כ עבדה באקונומיה ובשנים האחרונות במרכולית. בכל מקום שעבדה פיתחה יחסים טובים וחבריים עם כל מי שבא עמה במגע.
בהיותה אוהבת פעילות ותעסוקה השתתפה בשנות ה-60 בחפירות מצדה אצל יגאל ידין. בשנים מאוחרות יותר בחפירות ליד הכותל בירושלים ובגמלא. השתתפה בכ-10 צעדות ירושלים ואח”כ עם הבנות והנכדים בצעדות באזורים קרובים יותר למשק ובטיולים השונים.
נפילתו של בנה אהרון במלחמת יום הכיפורים פגעה בה קשות. אך את כאבה וצערה שמרה בתוכה.
את אהבתה לחקלאות וטבע העבירה לסביבת ביתה. כאן כתחביב ולהוצאת המרץ שהיה לה, טיפחה גינה גדולה וטפלה בה במסירות אין קץ בשעות הבוקר המוקדמות, ולאחר סיום יום עבודתה.
יחסי אהבה וקירבה התפתחו בינה ובין נכדיה והם נקשרו אליה בעבותות אהבה וחיבה. טוב לבה, אהבת הבריות ומאור הפנים חבבו אותה על הילדים בהם טיפלה ועל החברים כולם.

כך נזכור אותה.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • חברים כותבים

    דוד רביב:

    גרנו בשכנות טובה שנים רבות וראיתיה מדי יום ביומו בעמלה הרב סביב בית המגורים שלנו. לא רק בגינתה הפרטית עסקה שולמית, גם בטיפול בדשאים מסביב וריצופם, לכשהיה צורך, בבלטות גדולות וכבדות.

    שולמית הצטיינה לא רק בחריצות ידיה. היא קיבלה על עצמה מילוי תפקיד רגיש של חלוקת תוספת מזון לצמחונים במשך תקופה ארוכה. אם היה חבר מאחר לשעת החלוקה, או חלילה לא הגיע, היתה עושה הכל כדי שיקבל את מנתו. מסירות זו צריכה לשמש דוגמא למה שכל אחד מאיתנו, עם מעט רצון טוב, מסוגל לעשות. כבר דרשו כי אדם קרוב אצל עצמו, אבל אפשר גם אחרת.

    יפה ניב:

    … עם כל אחד מצאת שפה משותפת והיה קל ונעים לשאול אותך ולקבל תמיד תשובה עם חיוך על השפתיים. בשמחה עזרת במקום עבודתך לחברים. חוננת בנפש טובה, שכל ישר והתחשבות בזולת.

    כך ביצעת כל תפקיד שהוטל עלייך, בדייקנות ובלב שלם.

    זוכרת אני את עבודתך בכיתה של בתנו, יחד עם חביבה ז”ל. כמה כוחות נפש ומחשבה טובה השקעת בקבוצת ילדים זו! היה בך הכוח הנפשי לראות כל ילד עם אופיו, ונהגת בהתאם לכך במילה טובה, בבדיחה ובחיוך. ראית כל דבר הנחוץ והחסר. והילדים החזירו לך אהבה. הבית היה פתוח להורים והיה נעים לבקר באווירה הנעימה שיצרתם בו. גם חוש ההומור שלך עזר לך בגישה לסובבים אותך.

  • ספריה ע

    ביום ג’ בשבוע שעבר, יום השואה והגבורה, נחנכה בבית הספר הממלכתי בעתלית ספריה ע”ש חברתנו שולמית ביאליסטוק ז”ל. הוסר הלוט הנושא את שמה של שולמית ונתלתה תמונתה על קיר הספריה.

    רבים מבתי הספר בארץ אימצו בשנים האחרונות קהילות יהודיות ברחבי העולם. זאת, כדי לשמור ולשמר מסורת ושורשים. בית הספר הממלכתי בעתלית מאמץ מזה עשר שנים את קהילת טרנופול שבמזרח גליציה, שחברתנו שולמית נמנתה עם יוצאיה. בית הספר הקים גלעד לזכר אותה קהילה מפוארת שנכחדה בשואה ומעלה את זכרה מדי שנה ביום השואה והגבורה.

    טקס חנוכת הספריה נערך ביום זה בנוכחות אישי ציבור רבים, ביניהם יו”ר המועצה המקומית וסגנו, נציגי ארגון יוצאי טרנופול, ועוד ועוד. כמו כן נכחו בטקס קרובי המשפחה, חברים מיגור וכמובן תושבים מעתלית וילדי ביה”ס.

    המימון להנצחת שמה של שולמית בא בראש ובראשונה מתרומתו של שמואל ביאליסטוק, הן בכסף והן בספרים. תרומות נוספות הגיעו מקרובי המשפחה בארה”ב ובקנדה, וכמובן מהמשפחה בישראל.

    לא רבים מחברינו זכו לאחר מותם להנצחה כה מכובדת במקום ציבורי שאין לו קשר ישיר ליגור.

    שולמית ז”ל – זכתה.

    (יומן יגור, 15.5.1986)

  • גן הירק

    דב קבק:

    שולמית עבדה בגן הירק כ-15 שנה. עם כניסתה לעבודה כבר היה לה ניסיון שרכשה במשק הפועלות.

    בתקופה ההיא השתרע גן הירק על שטח גדול – כ-300 דונם – שהיה מפוזר במדרונות שונים של המשק מעבר לקישון, בחרתיה ובשטח של המשך הפרדס. עבדו בו קאוב ל-30 איש, בעיקר בנות, ללא כל הכשרה.

    הודות למרצה של שולמית וידיעתה המקצועית בגידול ירקות, היא ריכזה חברות והדריכה אותן.

    שולמית למדה מהר את העבודה המקצועית במשתלות, בטיפול נגד מזיקים שונים ועבדה גם בסידורי השקייה. כמו כן השתתפה בערבים בהכנת סידור העבודה של הענף.

    בעבודתה המסורה אז השפיעה רבות על פיתוח הענף. תמיד השרתה מצב-רוח טוב ורעות בין העובדים.