שושנקה קרן-צבי

24/09/1923 - 31/07/2012

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ד תשרי התרפ"ד

תאריך פטירה: י"ב אב התשע"ב

ארץ לידה: פולין

שירות בטחון: פלמ"ח

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: עמוס קרן-צבי

אחים ואחיות: חנה שורש, שרה גושנסקי

שושנקה לרמן קרן-צבי

שושנקה נולדה בשנת 1922 להוריה לובה ואליעזר בעיירה אוליקה שבפולין. אחות לשרקה וחנצ’ה. הבית היה בית דתי וההורים דיברו יידיש. שושנקה למדה בבית הספר ‘תרבות’ שבו למדו את רוב המקצועות בעברית. כילדה בבית הספר השתייכה לשכבה הצעירה בתנועת ‘החלוץ הצעיר’.
בשנת 1935 עלתה לארץ עם הוריה והגיעה לקיבוץ יגור. ביגור התאחדה המשפחה עם שתי האחיות הגדולות, שרקה וחנצ’ה. שרקה, שהיתה חלוצה הייתה לשושנקה דמות אם. היא עזרה לה להיקלט בארץ החדשה וליוותה אותה בשנות צעירותה.
בקיבוץ יגור נפתחה כיתה אחת כי היו מעט ילדים. את כיתות ו’-ח’ למדה שושנקה בנשר כיוון שלא היה עדיין בית ספר חטיבתי ביגור. יותר מאוחר חזרה ללמוד ביגור בבית הספר התיכון במגמה חקלאית.
בזמן לימודיה עבדה ברפת. לפני שהתחיל יום הלימודים צריך היה לקום לחליבת בוקר ורק אחרי מקלחת קרה וארוחת בוקר הלכו לבית הספר.
בשנת 1942 התגייסה שושנקה לשורות הפלמ”ח. אלה היו שנים של מסעות רגליים להכרת הארץ, אימוני נשק וקפ”פ. לא עשו הנחות לנשים והן היו לוחמות כמו הבחורים.
שושנקה נשלחה ללמוד אלחוט. מקצוע שנחשב למקצוע סודי באותו זמן.
ב-1945 השתחררה מהצבא וחזרה הביתה. לאחר החלטת האו”ם על הקמת מדינה יהודית כחלק מארץ ישראל החלו פרעות ופעולות איבה. שושנקה קיבלה צו גיוס לפלוגה הימית. היא היתה אלחוטנית על האוניה ‘אילת’ שהיתה האוניה הראשונה של חיל הים. בהמשך נשלחה לצרפת כאלחוטנית לאחר שחיל הים רכש שם שתי נחתות לתקופת המלחמה. זו היתה תרומתה כלוחמת במלחמת העצמאות.
לאחר שחזרה הביתה יצאה ללמוד הוראה בסמינר הקיבוצים. בשנת 1951 נישאה לעמוס, הבן הראשון של יגור, ונולדו להם ארבעת ילדיהם: ניר, תימי, טלי וענבל, שמהם זכתה לשנים עשר נכדים.
שושנקה עסקה בהוראה ובחינוך כ-17 שנים. תלמידיה זכו במורה שהנעימה להם את זמנם וחיבבה עליהם את לימודיהם בכך שדרך ההוראה שלה התאפיינה בחוויות והתנסויות לא דווקא בין כותלי הכיתה אלא בחוץ, בעולם האמתי והמעניין.
לאחר שנות הוראה מרובות החליטה לסיים את עבודת החינוך ונכנסה לעבוד בחממת הורדים שם עבדה ארבע שנים בעבודה פיזית קשה ובגיל מבוגר עם צוות בנות צעירות.
בשנת 1976 נפטר עמוס בפתאומיות והוא בן חמישים. שושנקה עברה שנים לא קלות והתמודדה עם כאב ואובדן גדול.
לאחר סיום עבודתה בחממה הצטרפה לצוות החינוכי של חברת נוער שם הייתה מטפלת של שני מחזורים.
שושנקה הייתה אשת חינוך בכל מהותה וראתה את עצמה כחלק מנוף בית הספר היסודי. ב-1983 נכנסה לנהל את ספרית הילדים והקימה את המרכזייה הפדגוגית של ביה”ס היסודי. עולם הספר היה קרוב ללבה כמו עולם הטבע. דורות רבים של ילדי יגור זכו לשמוע מפיה את הסיפור על הנשר הפצוע ועל ילדי יגור שטיפלו בו עד שהבריא.
הטיולים הובילו אותה לכל אורך חייה הן עם תלמידיה משפחתה וחוג הטיולים בקיבוץ, ברגליה הנמרצות כבשה כל שביל ומשעול והכירה את כל פרחי הבר של ארץ ישראל.
שושנקה הייתה אישה אידיאליסטית ופייטרית. היא דרשה מעצמה ודרשה גם מאחרים. היא הייתה חלק מתקופה מרתקת הן בקיבוץ והן במדינה, שני אלה היו יקרים לה מאוד ולא אחת הייתה לה גם ביקורת נוקבת על התנהלותם.
את שנותיה האחרונות עברה שושנקה בבית אחווה.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • ילדים כותבים

    לשושנקה

    אנחנו הילדים אותך מברכים

    בהצלחה בכל מעשייך הבאים.

    בצער ממך נפרדים

    בעוזבך אותנו לאחר ארבע שנים

    ובכל ליבנו מקווים

    שתצליחי גם עם אחרים

    ומוסרים לך איחולים

    מיטב הברכות והשירים.

    עמדת איתנו כגזע חסון

    מברך אותך תלמידך, אלון.

    #

    שושנקה היא מורה שלעולם לא אשכח

    מקומה בבית הספר לא יישכח.

    אותנו לימדה ארבע שנים תמימות

    חמישה בנים וארבע בנות.

    עשתה לנו כושר בגוף ובמוח

    טיילנו בקיבוץ עד שנגמר לנו הכוח,

    אבל בגלל שושנקה האחת והיחידה

    אני יודע היום איך פותרים חידה.

    אני יודע למה החצב פורח בסתיו,

    ולמה הציפורים נודדות עכשיו,

    איך נראה הכרמל בכל העונות

    ושאין הבדל ביכולת בין בנים לבנות.

    על הגג של חדר האוכל שיחקה איתנו תופסת

    ואת פניני הלשון שכתבנו היא היתה אוספת.

    שושנקה – לוחמת פלמ”ח מהוללת,

    לא אהבה ללמד בין קירות ודלת

    וככה עברה לה ילדותי בכיתות היסוד

    ולשושנקה יש בה מקום של כבוד.

    אלון חגי

  • בספריית בית הספר היסודי

    לשושנקה

    כיתה א’ נכנסת בפעם הראשונה לספריה.

    על הדלת יש שלט גדול “ברוכים הבאים”, שנתלה לכבודם, ובפנים מסודרים הכסאות במעגל.

    שושנקה מקבלת את הילדים ומסבירה להם איך להתמצא ואיך לחפש ספרים.

    אחר-כך היא מספרת להם סיפור והם מקשיבים בפה פעור.

    בסוף המפגש כל אחד יקבל כרטיס קורא וממתק קטן.

    כך מתחיל כל ילד את הרומן שלו עם הספריה, בתקווה שיקרא עוד ספרים רבים בהמשך.

    בכיתה ב’ תסביר שושנקה לילדים איך צריך לחפש את הספרים לפי הא-ב.

    אחר-כך ישחקו משחק שבו הם מסתובבים בין המדפים ומאתרים ספרים על פי שמות הסופרים.

    שושנקה תלמד אותם איך יש להוציא ספר מהמדף ואיך צריך להחזירו, איך להחזיק אותו ואיך לשמור עליו לבל ייקרע ויתלכלך. ואת זה היא תמשיך לעשות בעקשנות גם כשהילדים יהיו כבר בכיתה ו’…

    ליד הספריה, בחדר צנוע מאוד, שוכנת המרכזיה הפדגוגית, גם היא בת טיפוחיה של שושנקה.

    כמורה ותיקה, שיודעת להעריך כל פיסת נייר שנאספת, שחיה את הטבע, את התנ”ך ואת השפה, היא שומרת על התיקים ומסדרת אותם בכל פעם מחדש ולא מוותרת למורות עד שיחזירו את החומר שנלקח.

    שושנקה לא נשארת בד’ אמותיה. היא מעורבת תמיד ומשתתפת בכל פעילות ואירוע, ואוי לנו אם נשכח להודיע לה על טקס, מסיבה, שבוע מרכז או טיול. היא נכונה להתייצב בשמחה ובמרץ לכל מבצע, ובבקשה אל תפנקו אותה בשל גילה. בכל זאת היא פלמחניקית ידועה, המסוגלת לדלג עם זאטוטים בני תשע על סלעים תלולים ותוך כדי כך גם לזהות את כל הפרחים בשטח.

    כשעבר בית הספר היסודי לגוש לא מיהרנו להעביר את הספריה והמרכזיה הפדגוגית. היתה זו מעין השהיה של הזמן וגם מעט מן הצורך להשאיר כאן, לעוד קצת, את הלב ואת הגרעין שבו למעשה מקופלים כל דברי ימי בית הספר, של העשייה שבו, על מוריו ומורותיו שבאו והלכו.

    ושושנקה, שתמיד היתה שם, לא זזה משם עד אשר אחרון המדפים פונה.

    ובסופו של דבר, כשעברה המרכזיה – ניסינו לקחת גם אותה… וכמעט הצלחנו.

    קשה לארוז את כל המפעל הזה ולהיפרד ממנו. כולנו חווינו בדרך זו או אחרת את הפרידה מבית הספר המקומי.

    אנחנו רוצים להודות לך, שושנקה, על כל השנים המשותפות של עבודה וחינוך, של יצירת הוראה ותרבות, ועל היותך חלק מדמותו של בית הספר היסודי.

    נאחל לך עוד שנים רבות של עניין ומעש, ושל אתגרים מרחיבי אופקים.

    בהוקרה ובחברות,

    צוות המורים של בית הספר היסודי

    דצמבר 2004

  • שושנה לשושנקה

    ברגעים שכאלה מתרגשים, כמו תמיד,

    ורוצים להספיק את הכול להגיד

    אך הזמן, כרגיל, אין לו זמן לחכות

    ובקושי נותן לי רק כמה דקות.

    שלושים שנה ויותר הלכנו יחדיו

    בדרך משותפת מאז ועד עכשיו.

    הקיבוץ השתנה וגם אנחנו, המורים,

    החלפנו עם הזמן את השיטות והספרים.

    אבל אַת תמיד נשארת כמו יגור במיטבה

    על נופיה ושביליה ועם כל האהבה,

    תלמידה ומחנכת, חברה וספרנית

    מסורה ומשתדלת, קשובה וסבלנית.

    עם הרבה ניסיון, הבנה וחיוך

    העברת לכולנו את מורשת החינוך

    ואנחנו ממשיכים, התלמידים והמורות,

    להוסיף משלנו לשרשרת הדורות.

    שלושים שנה… זה לא שיר, זה סיפור

    סיפורו של בית הספר, סיפורה של יגור,

    סיפור מרתק שאפשר להרחיבו

    וכמו שכתוב בספרים – המשך יבוא…

    המשך יבוא, כי העתיד מתחיל ממש

    בפרק הזה המבטיח והחדש

    ובדפים שיתמלאו לך מהיום עוד תלבלב

    שושנה יפה, פורחת, היוצאת מתוך הלב.

    פנינה בשם כל צוות החינוך

    דצמבר 2004

    (כתבה עידית)

  • אמא יקרה

    במידה רבה ירשתי ממך את אהבת הקריאה, הספרים והספרות. החל בזכרונות הילדות הרחוקים, כשהקראת לנו מ”חרוזים אדומים” של פניה ברגשטיין ושירי חיים נחמן ביאליק ועד ל”אוקלי מלך החמורים” הארוך כגלות, אותו הקראת לנו בחצאי פרקים.

    אהבתי להאזין לקולך המספר, האישי והאינטימי, בניגוד לקולך המקריין, הציבורי, עם הפאתוס של הגדת פסח ושאר החגים או אירועי התרבות של קיבוצנו. הקול שלך, שסיפר לנו את הסיפורים בבית, שידר עניין, התלהבות וריתק מהתכנים והעלילה. זו היתה אחת מחוויות הילדות היפות ביותר שלי.

    ואחר כך, לאורך שנות בית הספר, תמיד הפנית אותנו לספריה הפרטית הביתית שרכשת בשקדנות למשפחתנו. אל הקונקורדנציה התנ”כית והאנציקלופדיה המקראית, אל אמנות העולם על כרכיה המרתקים, האטלסים והתנ”ך המפורש. תמיד ידענו שיש לנו מקורות ותמיכה לשאוב מהם ידע ולהרחיב אופקים.

    אני חושבת שזכית בהרבה שנים של נחת ועבודה ברוכה ומהנה בהיותך הספרנית ואחראית על המרכזיה הפדגוגית בבית הספר היסודי ביגור.

    בית הספר המשיך להיות לך לבית ולמקום פעילות מהצד הנעים והמרתק של הספרים והארכיון, ללא הבלגן המִשמעתי התובעני של ההוראה. שמחנו על כל שנה ושנה בה עבדת בספריה. ראינו בעיסוק הזה ציר עשייה ותרומה ומקור לתפקוד החיוני והבריא שלך לאורך שנים כה רבות.

    האמת, קצת דאגנו מה יהיה כאשר כל זה יבוא לסיומו כאשר העבירו את בית הספר לרמת יוחנן. והנה הרגע הזה הגיע מקץ שנה של הכנה. אנו מקווים, אמא, שלמרות סיום הפרק המשמעותי הזה בחייך תמצאי נתיבים אחרים של עניין וסיפוק לעסוק בהם ותמיד תישארי אוהבת קריאה וספר, שהרי ברגעים הכי קשים ספרים הם הידידים הטובים ביותר.

    באהבה, תימי

  • הייתם לי למורי דרך

    (נכתב עם כניסת המחזור הראשון לחברוּת)

    זכורה לי יפה שיבתי הביתה לאחר שתי שנות לימוד בסמינר הקיבוצים, בהרגשת האחריות הכבדה שלקחתי על עצמי. עשיתי אז לילות כימים והכנתי לי חומר לעבודתי בהוראה על כל המשמעות שבה. חרדה הייתי בפני הנעלם, ומה עוד שהתעתדתי להיות אם בישראל עם כל החששות שמא תצר האימהות את ראשית צעדיי בעבודתי כמורה.

    ללא כל ניסיון בעבודה עם ילדים נזרקתי לעולם שהיה חדש לי לחלוטין. צריכה הייתי ליצור לי יש מאין וכך לעצב את דרכי בהוראה. גם הוריכם היו מלאי חששות לגבי המורה החדשה חסרת הניסיון ומצבי המיוחד עוד הוסיף נופך להיסוסים.

    אך אחרי כל המסיבות שערכו לכם עם ההעברה מהגן לבית הספר התייחדתי איתכם בפעם הראשונה בכיתה וכולכם דרוכים לקראת החדש. בפיות פעורים בולעים כל מילה היוצאת מפי ומתרגשים “נורא” מכל דבר – מהמחברת הראשונה, מכתיבת המשפט הראשון “שלום כיתה א”. ההתרגשות היתה גדולה וזה הפיג והמס את פחדיי מהאחריות הגדולה שנטלתי על עצמי. מעתה הייתם בידי “כחומר ביד היוצר”…

    לכיתתנו בצריף הרעוע השתדלתי להכניס קצת מאווירת הגן: פינת בובות ומשחקים, פינת טבע. בעמל רב הכשרנו גינת ירקות שהרנינה בירקותה את הסביבה החשופה, וכן מגרש ההתעמלות ליד הצריף הכחול שהתעמלנו עליו מדי בוקר ובוקר. כל אלה היוו תוכן חברתי רב. לא אשכח כמה עמלתם אתם והוריכם בהקמת משק החי כדי שגם הבית יהווה מרכז לפעילות…

    מה רב העניין שגיליתם בטיולי הטבע וטיולי האזור והקשר הבלתי אמצעי שהיה לנו עם ענפי המשק הודות לביקוריכם השבועיים בהם.

    הקימה השכם בבוקר לראות בהתעוררות היקום והטיול בחצות להכרת רחשי הלילה גילו לכם חלק בלתי מוכר של היממה…

    חמש שנותינו המשותפות היוו בסיס בדרכי כמורה. אחר כך המשכתי לעקוב אחריכם וליוויתי אתכם ותמיד הרגשתי שישנם חוטים סמויים המקשרים אותנו עדיין: בברכת השלום הלבבי בחצר, בשיחות חטופות בשבילים.

    ומה מהר חלף הזמן ואתם כבר חברים בעלי זכויות וחובות.

    ברכתי לכם בהצטרפותכם כחברים למשק: האדירוהו כוח ופעילות ואמונה בדרכנו!

    ותודה לכם על חמש שנות ההוראה היפות ביותר.

    שושנקה