שרה גורביץ

14/03/1913 - 31/12/1991

פרטים אישיים

תאריך לידה: ה' אדר ב' התרע"ג

תאריך פטירה: כ"ד טבת התשנ"ב

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: מרדכי גורביץ

שרה גורביץ

שרה נולדה בעיירה נוישטט, עיירה קטנה בליטא, בשנת 1913. גדלה בבית מסורתי עם שני אחיה הצעירים ממנה. במלחמת עולם הראשונה עקרה המשפחה לרוסיה. חזרה לליטא בסיום המלחה. שרה הכירה את מוטק’ה, בעלה לעתיד, עוד בילדותה.
בשנת 1935 הצטרפה שרה להכשרה חלוצית של הזרם הדתי בעיר המחוז הסמוכה פוניבז’.
ב-1938 נישאה שרה למוטק’ה. זמן קצר לאחר מכן עלה מוטק’ה לארץ ישראל ואילו שרה נשארה עם משפחתה בנוישטט בציפיה לאישור העליה הנכסף. את אישור העלייה היא קיבלה בשנת 1939, ממש עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. שרה מצטרפת אל מוטק’ה ביגור וכאן הם מקימים את קן משפחתם החם. נולדו להם 3 ילדים: מרים, חיים וגרשון. מוטק’ה עבד שנים רבות בעבודות-חוץ (חלוקת תוצרת תנובה) ועול גידול הילדים נפל על שרה והיא עשתה זאת במסירות ואהבה אין קץ. ההקפדה על הסדר ועל הנקיון איפיינו אותה במיוחד.
במקומות שונים ביגור עבדה שרה, אולם את רוב שנותיה השקיעה בטיפול בילדים, בילדי הגן, במסירות ואחריות רבה. וכך חילקה שרה את זמנה באושר בין עבודה בגן לבין ניהול הבית המשפחתי הטוב והחמים, אלא שעם חלוף השנים התערער מצב בריאותה והיא נאלצה לעבור לעבודה אחרת – לעבודה בכריכיה.
לפני כשנתיים הורע מצבה והיא נאלצה להפסיק גם עבודתה בכריכיה, כאשר מוטק’ה והמשפחה מטפלים בה ברוב מסירות ואהבה עד יומה האחרון.
איש משפחה צנוע הייתה שרה. מצאה את אושרה וסיפוקה בחוג המשפחה, בחברת ילדיה ונכדיה, אשר כה אהבה ודאגה לשמור אתם על קשר.
אשה עדינת נפש הייתה שרה, מתון מתון התהלכה בינינו 52 שנה, בשקט ובענווה, אפופת אהבת המשפחה והערכת הבריות.
מה חבל שבשנים אחרונות סבלה כה הרבה ומה חבל שהיא איננה עוד בתוכנו.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • חסר לי משהו

    משהו חסר לי, משהו יקר

    ומה שקרה היה נורא

    סבתא שלי פשוט נעלמה.

    אני לא יודע למה ומה

    אבל אני כבר יודע שהיא טמונה באדמה.

    הסבתא שלי היתה חזקה כמו פלדה

    ותמיד רצתה נשיקה לפני הפרידה,

    אבל עכשיו הנשיקה לא הגיעה מספיק מהר

    וסבתא הלכה לעולם אחר.

    עדיין אחשוב עליה במחשבותי

    למרות שאני לא רואה אותה בעיני.

    הסבתא שלי איננה עוד

    ואם לי משהו חסר, אז סבתא חסרה לי מאוד

    ובלבי אמשיך לחשוב עליה עוד ועוד

    מפני שהיא יקרה לי מאוד.

    אזכור אותך תמיד סבתא.

    ערן

    יומן ליום השלושים, 14.2.1992

  • לשרה

    לשרה

    היה לי העונג לעבוד במחיצת שרה,

    אשה אצילית עם דעות מגובשות,

    פדנטית, קורקטית, אולטרה-פרפקטית;

    העבודות שלה היו מקצועיות.

    הייתי מודה לה על החינוך שהעניקה לבתי, שלמדה אצלה להיות דייקנית.

    ככתוב, מותר לומר לאדם חלק משבחיו בפניו.

    לא בקלות נכנעה למחלות,

    כאשר הייתי שואל לשלומה, היתה יודעת שהתשובה בשבילי

    היא רק – “טוב מאוד” או “מצויין”, וכך ענתה.

    חסרה לי ממש.

    חבל על דאבדין.

    יוסף תבור

    יומן ליום השלושים, 14.2.1992