שרה דולברג

02/12/1914 - 18/02/1993

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ד כסלו התרע"ה

תאריך פטירה: כ"ז שבט התשנ"ג

ארץ לידה: פולין

עבודה: טובופלסט, מטבח

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: מרדכי דולברג

בנים ובנות: טובה מזרחי

נינים ונינות: אמה מזרחי-זר-אביב

שרה דולברג

שרה נולדה בוורשה בשנת 1914. הוריה שלום ודינה דמברוט, היו בעלי בית-מלאכה לייצור נעלי בית, ושרה עבדה בו מאז היותה בת 11, בעוד אחיה לומדים בישיבות. בגיל צעיר מאוד קיבלה על עצמה את ניהול המפעל בשעות היום, ובערב המשיכה בלימודיה. בהיותה בת 20 נישאה למיכאל רוזנקרנץ וילדה שני בנים – משה וחיים. כשפרצה מלחמת העולם התגייס מיכאל לצבא האדום ושרה נשארה עם הוריה והילדים בפולין. מיכאל נפצע בקרב, ושרה יצאה לבקרו בבית-החולים ברוסיה, כשמשה הפעוט בזרועותיה. בדרך השיג אותם כדור גרמני, הפעוט נהרג מיד, והיא נפצעה קשה. לאחר זמן התברר לה כי גם חיים, התינוק, נהרג בוורשה יחד עם הוריה. שרה הצטרפה לשורות הפרטיזנים כאחות רחמניה, ושלוש שנים לא ראתה את בעלה. לקראת תום המלחמה נפגשו שוב, והחלו לבנות מחדש את המשפחה. הם חיו ארבע שנים במחנה עבודה, הוא עבד כחוטב עצים, והיא כמייצרת לבנים. בתקופה זו נולדו זהבה וטובה.
בסוף 1945 יצאה המשפחה את רוסיה, ובדרכים עקלקלות הגיעה לצרפת ועלתה על אונית המעפילים “פטריה”. בהגיע האוניה לחופי הארץ גורשה לקפריסין, ורק ב-1948, בעיצומם של קרבות מלחמת השחרור, הגיעו שוב ארצה.
הקליטה בחיפה הייתה קשה. העבודה בסבלות הייתה קשה למיכאל בעקבות הפציעה הקשה במלחמה, ובגיל צעיר נפטר. שרה עבדה קשה מאוד לפרנסת הבית, וכעבור שנה נישאה למרדכי דולברג, חבר יגור, ועברה ליגור עם הבנות. כאן בנו קן חם ומלוכד.
שרה ומרדכי היו תמונה אנושית מיוחדת בנוף יגור: בני זוג שעבדו שנים רבות ביחד, תחילה בבישול מנות הדיאטה, אחר-כך במטבח הכללי, ולבסוף בטובופלסט. היו משכימים בשלוש לפנות בוקר, טרם עלות השחר, וצועדים יחד לעבודתם. זוג אנשים מסורים וצנועים.
בחוג המשפחה הקפידו לדבר אידיש, גם עם הבנות, כדי לא לאבד, חלילה, את הקשר עם השורשים. המשפחה הייתה במרכז עולמם, והקשר עם הבנות והנכדים היה חם וחזק. עם כל אחד משמונת נכדיה טיפחה שרה קשר אישי הדוק, דאגה לפרטים, והייתה מעורבת ומתעניינת.
חצי שנה סבלה ממחלה קשה, ונפטרה בתחילת שנת ה-80 לחייה.


Notice: Undefined index: query in /home/shimshia/public_html/pneiyagur.co.il/wp-content/plugins/pneiyagur/Elementor/text-tags.php on line 225

Notice: Undefined index: id in /home/shimshia/public_html/pneiyagur.co.il/wp-content/plugins/pneiyagur/Elementor/text-tags.php on line 226

Notice: Undefined index: query in /home/shimshia/public_html/pneiyagur.co.il/wp-content/plugins/pneiyagur/Elementor/text-tags.php on line 225

Notice: Undefined index: id in /home/shimshia/public_html/pneiyagur.co.il/wp-content/plugins/pneiyagur/Elementor/text-tags.php on line 226

Notice: Undefined index: query in /home/shimshia/public_html/pneiyagur.co.il/wp-content/plugins/pneiyagur/Elementor/text-tags.php on line 225

Notice: Undefined index: id in /home/shimshia/public_html/pneiyagur.co.il/wp-content/plugins/pneiyagur/Elementor/text-tags.php on line 226

Notice: Undefined index: query in /home/shimshia/public_html/pneiyagur.co.il/wp-content/plugins/pneiyagur/Elementor/text-tags.php on line 225

Notice: Undefined index: id in /home/shimshia/public_html/pneiyagur.co.il/wp-content/plugins/pneiyagur/Elementor/text-tags.php on line 226

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • לאמא שלי

    אמא, הדמעות זולגות לבד, ואני כל-כך רוצה להפסיק לבכות, כי את, אמא, אשה חזקה, שתמיד יודעת להתגבר, ואני כל-כך חלשה לידך. רוצה לעזור ולא יכולה. ואת, אמא, לימדת אותנו לעזור זה לזה, ואני ברגע של מצוקה בורחת מהכל.

    – – –

    פרידה זה דבר קשה, וממך, אמא, זה הרבה יותר קשה, כי החיים הקשים שאת עברת גרמו לך לחנוק אותנו באהבה. ואנחנו מרגישים כבר חלל ריק ורוצים עוד קצת אמא. אבל אמא בלי סבל, אמא שתסתכל ותראה שאנחנו אוהבים אותה מאוד.

    אך הגורל הוא שונה. ואת שוכבת וסובלת ואנחנו מסתירים את המחלה ממך. ואת, ברגע של צלילות שואלת “מה יש לי”.

    והנה הפרידה. פרידה בלי לומר שלום, פרידה בלי נשיקה, וזה קשה.

    קשה לי, אמא, להיות יתומה, כי את היית הגאווה של המשפחה.

    יהי זכרך ברוך.

    טובה

    יומן ליום השלושים

    26.3.1993

  • סבתא – לזכרך

    סבתא – לזכרך

    אשה שהיא סמל למשפחה

    שאת כל שהיה לה נתנה.

    מלאת רגש ואהבה

    סבתא לדוגמה!

    שביתה היה מוקד משיכה

    בית פתוח לכל המשפחה.

    אשה שגם ברגעיה הקשים

    ובימיה האחרונים דאגה לכולם חוץ מלעצמה.

    אשה שנאבקה על חייה

    ונאחזה בהם בכל כוחה.

    אשה שתמיד ניצבת לנגד עיני

    ומעלה חיוך על שפתי.

    אשה שהפרידה ממנה קשה ומכאיבה,

    שלמרות שהלכה אני אוהבת ומרגישה מאוד קרובה.

    ועל כך אני בוכה ומבכה.

    מעכלת ולא מאמינה שאת הכל היא לקחה איתה לעולמה

    מבלי לומר שלום ולתת נשיקה אחרונה.

    יהי זכרך ברוך.

    אוהבת אותך – טל

    יומן ליום השלושים

    26.3.1993

  • סבתא’לה

    את אשה כה נפלאה

    לכל המשפחה.

    מכולנו לא חסכת מאום

    לא אהבה

    לא דאגה

    ולא בית חם.

    נתת לנו כל שבליבך

    והפכת אותנו לאוצרך.

    את אחת ויחידה

    לכולנו חסרה.

    אשה קטנה, אשה צנועה

    שבשבילה – לא כלום

    אך מאיתנו לא חסכת מאום.

    כל נכד וכל נין, בשבילך הם אוצר בלום.

    מאשה קטנה וצנועה

    הפכת לאשה עשירה ונעלה.

    לכולנו קשה הפרידה המרה

    מסבתא כה אצילה.

    את כולנו חיזקת, לכולנו נתת

    ועל עצמך מעולם לא חשבת.

    בסבל רב ובכאב, שהיו מנת חלקך

    בתקופה האחרונה, לרגע לא הפסקת

    לדאוג ולחזק את כולנו.

    כמו עמוד שידרה

    כמו סלע איתן

    החזקת את כולם

    ומכולם יחדיו שאבת

    את הכוח הרב שהיה בך –

    לחיות

    לחיות

    ולחיות

    פשוט לחיות…

    ולהספיק לזכות ולראות

    עוד

    ועוד

    ועוד…

    הלכת לעולמך, אך אצלנו

    את נמצאת בכל לב ולב.

    יהי זכרך ברוך

    נכדתך – מיכל