שרה שמיר

07/07/1907 - 11/08/1993

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ה תמוז התרס"ז

תאריך פטירה: כ"ד אב התשנ"ג

ארץ לידה: פולין

תנועה ציונית: החלוץ הצעיר, קלוסובה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: מאיר שמיר

בנים ובנות: חיה שמיר, רחל מלכין

שרה שמיר

נולדה: 1907
נפטרה: 11.8.1993

שרה נולדה בקרמניץ, פולין. בת למשפחה מסורתית, שלישית מבין שבעה אחים ואחיות. למדה בבית-ספר “תרבות”, ובגיל צעיר הפסיקה לימודיה כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בגיל 12 הצטרפה לתנועת “החלוץ הצעיר” ובתנועה הכינה עצמה לעליה לארץ ישראל. את הכשרתה לחיים חלוציים בארץ עשתה בקלוסובה, שם שהתה כשנתיים. החיים בהכשרה היו קשים, המזון דל, מהבית אסור היה לקבל עזרה, והעבודה – עבודה פיזית קשה מאוד.
שרה מספרת: “כאשר חשבנו על עליה לארץ נפסקה העליה. היאוש היה גדול, לכן החלטנו לעלות באופן בלתי ליגלי. באותו זמן נערכה בארץ המכביה. החלטנו לעלות כספורטאים למכביה. האניה בה הפלגנו שימשה להובלת בקר, היתה רעועה, והמסע ערך ימים רבים. אחרנו את המכביה. פיזרו אותנו בקיבוצים שונים. אני הגעתי לפלוגת חיפה-יגור. כשנודע למשטרה הבריטית על עלייתנו, התחילה לחפש אותנו. כדי להישאר בארץ, נאלצנו להתחתן בנישואין פיקטיביים”.

שרה הגיעה ליגור בשנת 1932. את פניה קיבל אחיה צבי, שצרף אותה לאוהלו. שרה מספרת: “ארגז תפוזים שימש כארון לבגדים ועל הארגז שמתי מפה שהבאתי מהבית. לקחתי כוס של לבן והעמדתי על השולחן כצנצנת, בתוכה רציתי לשים פרח. חיפשתי במשק ולא מצאתי פרח. עליתי להר וקטפתי קוץ יפה ושמתי בכוס. אני זוכרת שחברים במשק אמרו שלשרה זעירא יש החדר היפה ביותר”. בית מטופח ואהבת הפרחים בביתה ליוו אותה כל חייה.
שנתיים אחרי בואה למשק הצטרף האח שמשון – והתרחבה המשפחה.

שרה עבדה בעבודות שונות: בנמל, במכבסה, בגן הירק ובכרם. כן עבדה בחינוך כמטפלת. שימשה בתפקידים שונים. 11 שנים היתה אקונומית. מתקופה זו היו לשרה סיפורים רבים. התפקיד היה קשה, משום שלא היה מספיק אוכל ולא תמיד יכלה לספק את צרכי החברים. היתה סדרנית עבודה ומרכזת קניות של מחסן הבגדים. בשנים האחרונות עבדה בטובופלסט.

שרה הקימה משפחה עם מאיר ונולדו שלוש הבנות: רבקה, חיה ורוחלה. זכתה לשמונה נכדים ולנין.
חייה של שרה לא היו קלים, אך אף פעם לא התלוננה. היתה תמיד מרוצה ממה שיש לה ושמחה בחלקה. השקיעה שעות רבות בעבודה, לעיתים אף על חשבון המשפחה. ליוותה את אחותה אטיה ז”ל שנים רבות ועזרה לה במצוקותיה.
ביתה של שרה היה מרכז למשפחתה הענפה, לאחיה ואחותה, לבנותיה ולנכדיה.
בשנים האחרונות הידרדר מצבה. שרה עברה לבית אחוה. ניסתה להיות עצמאית ולא להקשות על מטפליה, שמרה על מצב רוח טוב והומור.

וכך, לפתע, מבלי להפריע, מבלי להקשות, הלכה לעולמה.
כך נזכרה.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • על פלוגת הים

    [בסוף 1933 יצאה הקבוצה הראשונה מיגור לפלוגת הים (היא אפק) – 7 או 8 חברים, ביניהם: שרה זעירא-שמיר, חייקה בלפר-קול, שמואל פונדיק, משה זמיר (זומין), דינר וזלמן שר… קבוצה זו לא החזיקה מעמד הרבה זמן. לאחר חצי שנה, שלושת רבעי שנה רובם חזרו הביתה ליגור].

    מספרת שרה זעירא:

    בסתיו 1933 עלינו 7 אנשים – 4 בחורים ו-3 בחורות לחולות קרית חיים, שהיתה אז רק רחוב א’ עם בתים ספורים וצרכניה קטנה. מים לא היו שם והיינו מביאים אותם על גב החמור – מכורדאני. במשך הזמן, לאחר חודשים מספר, חיברנו צינור לרחוב א’. אירגנו אז “נשף מים”. באו גם חברי המשק והיה שמח מאוד. רקדנו הורה סביב הצינור.

    משימת הקבוצה שלנו היתה ברורה. הפלוגה החליטה אז להקים פלוגת-ים במקום, כדי לכבוש את עבודת הנמל. השתכנו בצריף אחד של שני חדרים. התחבורה המקובלת אז היתה הרכבת, שהיתה יוצאת לחיפה בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר וחוזרת בשמונה בערב. אלא שלא פעם היא איחרה במשך שעתיים-שלוש.