תמר קינן

15/05/1936 - 13/03/1985

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ג אייר התרצ"ו

תאריך פטירה: כ' אדר התשמ"ה

ארץ לידה: ישראל

עבודה: לגין, מתפרה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

תמר קינן – הקטין

תמר נולדה בשנת 1936 בקיבוץ יגור. כבר בגיל שלוש נסעה עם משפחתה, שנקראה לשליחות מטעם התנועה בארה”ב. מלחמת העולם השניה משבשת את תוכנית המשפחה לשוב לישראל בתוך תקופה קצרה, והשליחות בארה”ב מתמשכת. בתקופה זו בחייה, למרות הניתוק הגיאוגרפי מהארץ, שומרת המשפחה בקפידה על ערכי הציונות והקיבוץ, ותמר מקבלת חינוך תנועתי במגמה להכשירה לשיבה הביתה ליגור.
ערב פרוץ מערכת “קדש” משתקעת תמר ביגור ומתחילה בעבודתה בבתי הילדים. כבר אז בריאותה לא עומדת לה והיא לוקה בליבה. המחלה מגבילה אותה בעבודתה והיא נאלצת לעבור לתעסוקה שתאפשר שמירה על בריאותה הרופפת. לאחר פרק זמן קצר בו עבדה במתפרה פונה תמר למשרד לגין ומתמידה בעבודתה שם במשך 22 שנה, עד ליומה האחרון.
בתוך תקופה זה יוצאת תמר ללימודים ב”ארנים”, מקום בו היא משתלמת בנושא האהוב עליה – ספרות אנגלית. היא מסיימת את לימודיה בהצטינות ומאוכזבת מכך שמחלתה מונעת ממנה את האפשרות לתרום בתחום זה ולהגיע למשאת נפשה – הוראת האנגלית בבית הספר.
תמר קראה הרבה ועיקר התעניינותה הייתה בספרות האנגלית הקלאסית ובפוליטיקה.
תמר ואמנון חברה לחיים, מקימים משפחה ענפה וברוכת ילדים ותמר משכילה ויודעת ליצור ולשמור על קשר אינטימי עם כל אחד מילדיה ועוזרת להם ברגעי חולשתם. הייתה אם מסורה לילדיה ואשה נאמנה לבעלה.
מחלתה הכריעה אותה בשנתה, והיא נפטרה ללא כאבים וללא סבל.

בית יגור כואב את כאבם של אמנון והילדים וכל בית קינן. הלכה מאיתנו אשה נעימת הליכות צנועה וטובה וכך נזכור אותה.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • עם הכניסה (לחברות)

    אם כי זה מוזר, ישנן שאלות המעסיקות גם בן-קיבוץ עם היותו לחבר במשקו. שלב זה אצל בן-משק צריך להיות כחלק אורגני מתהליך חייו, ואף על פי כן עובדה זו מלווה במחשבות לא מועטות.

    קיימת השאלה שכל אחד חייב לשאול עצמו: אם חיים אלה הוא רוצה, אם בצורת חיים זו מתמצה הטוב והיפה שאין למצאם בכל צורת חיים אחרת. לבן-קיבוץ כאילו נפתרה בעיה הקיימת לגבי בני גיל דומה בצורות חיים אחרות. על ראשו לא מוטלת אחריות פרנסה, עתידו כאילו מובטח. ובכל זאת עליו לשאול עצמו – האם לחיים כאלה הוא שואף?

    מידת הקסם הקיימת בהרגשה שלא כל האחריות על ראשך בלבד, עלולה ברוב המקרים להוות את הגורם המכריע, המושך, אולם יתכן כי בה גם הסכנה. זה שחי בקיבוץ יודע כי במשותף נעשים הדברים קלים. אולם במשותף גם מסתלפים עיקרים. ישנו סילוף בעיקרי חיים, הן של הפרט כיחידה שלמותית והן של חיי חברה אידיאליים, כפי שחשבו שאפשר לקיים.

    נוכח הסילוף, הסטיות וכל הקשור בזה, מחריפות השאלות הנ”ל, ונשאלת שאלה נוספת שתשובתה לא ברורה לרבים מהנכנסים: האם הקיבוץ, כפי שהוא כיום, מוכיח עצמו לגבי מטרותיו, ולאן הוא מושך עצמו?

    תמר

    יומן יגור, ניסן תשי”ז