אביגיל שביל

14/08/1912 - 14/02/1960

אביגיל שביל

אביגיל נולדה בעיירה בוטרימאנץ שבליטא לאמה בתיה ולאביה שמשון קאבצ'ניק, אשר מצאו את פרנסתם – כרבים מיהודי העיירות – במקח וממכר של תבואות וקמח ושאר צרכי מכולת ל"גויים" הכפריים. חברותיה וחבריה בני-עירה, אשר גדלו עמה יחד משחר-ילדותה, יודעים לספר על אביגיל הילדה והנערה בריאת הגוף והנפש, הערה והפעלתנית בעלת היוזמה, אשר הייתה תמיד הכוח המתסיס והמפעיל בחוג בני-גילה. בתור כזאת הייתה לעזר רב לאביה ולאמה במסחרם ובענייני הבית.
יצאה להכשרה בשנת 1933 לקיבוץ שאבלי, שם הכירה את מוטקה שביל. הם נישאו בהיותם בהכשרה ויחד עלו ארצה בשנת 1935. כאן, בהכשרה, באה כבר לידי גילוי בולט אחת מתכונות היסוד שבאופיה – נשיאה בעול, דאגה לצרכי הזולת וטיפול מסור בחברים ורעים בשעת צרה ומצוקה.
בקיבוץ ההכשרה היא קיבלה על עצמה את תפקיד האקונומית, שלא היה, כידוע, בתנאי ההכשרה דאז, מן התפקידים הנוחים והקלים. מסירותה לחברים ולחברות שעבדה במחיצתם ואיתם יחד הייתה לאין-שעור, ודבר זה בלט הן בתחומי בית הוריה, אחיותיה או קרובי-משפחתה, והן ביחסה לחברים, שכנים ומכרים בשעת דחקם.
היא הייתה תמיד הדואגת והמטפלת בכל צרה ותקלה ומקרי מחלה שאירעו במשפחה, והקדישה את מיטב כוחותיה למענם ולצרכיהם. וכן נהגה גם פה במשך כל שנות היותה ביגור, לגבי חברות וחברים, שכנים וידידים.
רוב שנותיה ביגור עבדה בהצלחה רבה ובמסירות ללא גבול במוסדות ילדים. כן מילאה באחריות לא פחותה מזו, במשך שנים אחדות את התפקיד של מחסנאית במחסן-הילדים. בשנים האחרונות עברה, בגלל מצב בריאות רופף, לעבודה בהנהלת-החשבונות. אף כאן הצליחה יפה בעבודתה והסתגלה מהר לתנאים המיוחדים של עבודה משרדית. אף על פי שהייתה שנים מרובות מנותקת מעבודות מסוג זה.
בשנה האחרונה הייתה ידועת חולי והייתה מצוייה תכופות בבדיקות בבתי-חולים שונים. שבועות מספר לפני מותה אושפזה בבית-החולים "כרמל", שם גם נותחה. היו אלה שבועות של מאבק קשה עם מר המוות. קשה לתאר יסורי הגוף שעברו עליה בתקופה זו. אולם היא עמדה בכל אלה בגבורה עילאית.

ביום א' ט"ז בשבט תש"ך, ניתק פתיל חייה, והיא במיטב שנותיה, תאבת-חיים וחדורת מרץ נעורים.

יהא זכרה ברוך.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • בריאת גוף ונפש

    למעלה משתי עשרות שנים הכרתי את אביגיל. חברה יקרה, שנתברכה בכוחות חזקים של גוף ונפש, כוחות פנימיים מקוריים. חברה מסורה ונעלה זו איננה עוד איתנו.

    אביגיל התעניינה בכל. היתה בעלת יוזמה לקשירת קשרים אישיים עם חברים ולטיפוח יחסי-רעות אמיצים. ידעה לרכז מסביבה הרבה חברים וידידים באצילות-רוח, שספגה ממקורות-היניקה הטבעיים של העם והחברה. השראה חברתית זו לא באה לה מבחוץ, מתוך השכלה גבוהה או כמצוות אנשים מלומדה, אלא נבעה מתוך אינסטינקט טבעי. היא היתה מדברת עם החבר מתוך אהבה והבנה, אף כי לא נמנעה מלגלות, לפעמים, גם את השלילה בחבר זה או אחר.

    היא ידעה את הסוד הגדול, אשר לא לכל אחד הוא ידוע, כיצד לחדור לפינות העדינות והרגישות שבנפש האדם הקרוב לה. הודות לסגולתה זו היא הצליחה לעתים קרובות להציל את איש-שיחה מיאוש ולזרוע בלבו אור של תקווה מחודשת; והודות לכך עלה בידה לרכוש את אמונו של החבר, הבא עימה בקשרים. דיברה תמיד בצורה גלויה, בלי רמזים. כן השכילה לעורר בחבריה תשומת-לב לדבריה, ולהעלות את בעיותיהם על פני השטח.

    בדרך זו, בחוש עממי ומתוך מעיין של אהבה, היה בכוחה "לחולל מהפכה" בלב אותם חברים שהשיחו לבם לפניה, בשחררה אותם מדיכאונם ובעוררה בהם מחדש כוחות-יצירה ואהבה למקומם ולביתם.

    כל זה היה פריו של אופי מקורי, שהיה טבוע בה כל ימי חייה…

    יהודה גור-אריה, ירושלים

    [בתוך חוברת לזכרה, תש"ך]

  • אשת חיל

    אמרתי להעלות אי-אלו דברים לזכרה של אביגיל ז"ל, וביקשתי את הכותרת הקולעת, הכוללת-הכל, שיש בה כדי למצות את העיקר שבדמותה הפעלתנית והתוססת, ולא מצאתי טובים והולמים מדבריו של המשורר הקדמון בספר "משלי": "אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה".

    עקרת הבית ואם הבנים – לשלה ולזולתה

    אביגיל היתה דוגמה ומופת של עקרת-בית ואם-המשפחה, והיא עשתה זאת בלהט ובדבקות שאין רבות דוגמתן. ומן הראוי להודות… כי יש בינינו אנשים אשר ראו בהתמכרותה זו מידה מסויימת של הפרזה…

    יתכן, כי הערכה זו יש בה מן האמת, אך אין בה מן הצדק. הערכה זו עלולה היתה להיות מוצדקת אילו היו סגולות האימהות של אביגיל מצטמצמות רק בתחום הצר של שארי-בשר בלבד. ולא כן הדבר. "משפחתיותה" לא היתה כלואה מעולם בין כותלי משפחתה הפרטית בלבד. תמיד מצאה לה פנאי ומרץ ונכונות לעשות גם למען אנשים וילדים אחרים, למען רבים אחרים…

    פעלתנית ועצמאית ובעלת יוזמה

    סגולה זו של אשת-חיל הצופיה הליכות ביתה, הנטיה ליוזמה עצמאית במשפחה ומחוצה לה, החלו להתבלט בה עוד בשחר נעוריה. בעודה נערה צעירה בבית הוריה הכניסה צווארה בעול המשפחה מרצונה, ו"כבדרך הטבע" נטלה על עצמה אחריות שלא לפי גילה, סייעה בעבודה ובעצה, והיתה המוציאה והמביאה בענייני הבית ובעסקי הפרנסה.

    ואת תכונותיה אלו נשאה עימה גם אל מחוץ לביתה והביאתן לכל מקום שם נמצאה: אם בחוג חברותיה ואם בתנועת הנוער, בהחלוץ ובהכשרה. תמיד עירנית, פעלתנית ומפעילה, עליזה, וורודת-לחיים ושוקקת חיים, בריאת-גוף ונבונת-דבר…

    פרשת חייה ביגור

    פה, ביגור, הכתה שורשיה, הקימה ביתה ומשפחתה, חיתה ופעלה עמנו חצי-יובל שנים…

    היה בה מקור בלתי-נדלה של מרץ ושל כוח-עבודה מתגבר, שביקש לו תמיד פורקן במעשים. ביקש ומצא.

    …היא, שהיתה צמאה לעבודה ומעש – לא התקשתה כלל למצוא אותם, הן בתחומים הציבוריים-החברתיים – ממחסנאית ההלבשה של בית הספר, בוועדת חינוך, ובעבודתה רבת השנים בבית הילדים – והן בתחום הפרטי, הבלתי-ציבורי כביכול. אני אומר: "כביכול", כי לאמיתו של דבר כלולים היו בתחום העשייה האישי-הפרטי שלה עשרות-עשרות מעשים של עזרה הדדית למען חוג די-נרחב של חברות וחברים. לא מעטים בינינו האנשים אשר נהנו "מפרי ידיה" של אשת-חיל זו בזמן מן הזמנים, ואשר נסתייעו בעזרתה במעט או בהרבה, בשטחים שונים.

    … אגב: הדרך והאופן בהם עשתה את מעשיה, היה בהם כדי לעורר התפעלות. היא התברכה לא רק בתבונת-כפיים אלא גם בזריזות-כפיים. נמנתה על נשות-החיל שהעבודה "בוערת ונשרפת מתחת ידיהן". כשרון-עבודה נדיר וחריצות מפליאה…

    אשת חסד

    באשת-חיל נאמר: "ותורת חסד על לשונה". ואמנם, אין זה מתאים בדיוק לאביגיל. לשון חסידות והתחסדות היו ממנה והלאה; אך לעומת זאת, מעשי חסד היו בה, אף כי לא הרבתה לדבר עליהם ולרומם אותם בלשונה…

    במשך כ"ה שנים של חברות ושכנות הדוקה הריני נוכח שוב ושוב כי היא היתה אשת חסד בשורשי-נפשה. בער בה אותו ניצוץ שהיה מאז ומתמיד מסימני ההיכר המובהקים של "לב יהודי" ו"נשמה יהודית"… היה בה משהו הנמשך מאותן "נשות החיל" היהודיות, שמוצאות היו תמיד כוח וזמן למעשי צדקה וחסד… והיו ראשונות בכל שמחת-מצווה, כמו – להבדיל! – בניחום אבלים. וכל זה – לא משום שמלאכתן בכך, אלא משום אהבתן לכך.

    – – –

    אשת חיל עד יומה האחרון

    היא היתה אשת-חיל בחייה, בעודנה בריאה ורעננה, ונשארה כזאת עד ימיה האחרונים, בהיותה חולה אנושה. עד שעותיה האחרונות שמרה על עירנותה השכלית והתאמצה להסתיר את יסוריה מעיני הסובבים אותה… שלא תיראה בעיניהם עלובה ומעוררת רחמים. היה בזה ריכוז עילאי של של כוחות הנפש…

    אכן, אשת חיל – בחייה ובמותה.

    חיים טהרלב

    [קטעים מרשימתו בחוברת לזכרה]