אבי לוי

13/12/1932 - 03/08/1993

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ד כסלו התרצ"ג

תאריך פטירה: ט"ז אב התשנ"ג

עבודה: לגין

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: איה לוי

נכדים ונכדות: גבריאלה לוי, יונתן לוי

אברהם (אבי) לוי

אבי הגיע לארץ מרודוס יחד עם הוריו וחמשת אחיו ואחיותיו, באניה האחרונה שהספיקה לצאת לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, ב-1939. כאשר היו בלב ים נשרפה האניה, ולמזלם נזרקו לאחד האיים בדרך כשהם נשארים חסרי כל. אניה אחרת שאספה אותם התגלתה על ידי הבריטים והם הובאו לעתלית, משם נשלחו לפתח תקוה. בפתח תקוה חיו בתנאים קשים, בחדר אחד, ושם נולדו עוד שלושה מאחיו. אבי נשלח כבר בגיל 14לעבוד, כדי לעזור בפרנסת המשפחה.
אחרי הצבא רצה ללמוד מקצוע, וכך הגיע ב-1955 ליגור – לאולפן נגרות, כאן התאהב במקום ובאשתו והחליט לבנות כאן את ביתו. עבד בלגין כל שנותיו ביגור – בפינתו עם הפועלים השכירים, שהיו חבריו לעבודה, וקשר איתם קשרים יפים.
מהנגרות נשארה לו משיכה לעץ. אבי ניחן בתבונת כפיים יצירתית והוא גילף ויצר שעות על שעות יצירות יפות ועדינות. אהב מאד אמנות ואסף תמונות של ציירים והכיר כך את גדולי הציירים הקלאסיים וציירי ארצנו, וכל זה תוך האזנה מתמדת למוסיקה קלאסית ואופרות, שנהנה משמיעתן.
היה לו תחביב נוסף: פרחים וצמחים אשר גידל בגינתו המיוחדת, ולכל מי שעבר הושיט עציץ ששתל במו ידיו.
וכך לפתע – שוכב בבית חולים, חסר אונים, בלי יכולת לתקשר, ורק החיוך המיוחד שלו מקדם כל מבקר ממשפחתו – המספר על שמחתו לראותם.
וחיוך זה על פניו ישאר לנו למזכרת נצח.

היה אדם – וראו איננו עוד.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • לזכרו של אבי

    קשה להשלים שכבר לא אפגוש את אבי בחצר, שלא אראה את פניו הטובים וקצת עצובים.

    חבל כבר לא לראותו בדירה, מול הטלוויזיה, עם כובע על הראש, אוזניות על האוזניים, כדי לשמוע מוזיקה מבלי להפריע לאחרים, ונוסף לזה הידיים עוסקות ביצירה.

    חבל שאבי לא הראה אף פעם לציבור הרחב את יצירותיו. הכל עשוי בטעם רב ובעדינות. קשה לתאר שאבי הרחב יוצר דברים כל-כך יפים ועדינים.

    נוסף לעיסוק בתוך הדירה הוא אהב לגדל פרחים וצמחים שונים. היו לו כמה גינות קטנות. גם פה רואים יצירה מיוחדת, גינות שונות מרוב הגינות שרואים בחצר, פשוט "גינה של אבי".

    כל זה רק חלק ממנו. החשוב יותר: לעשות טובות, לשמח בני אדם. נדמה לי, בשביל אבי יום ללא עשיית טובה – לא היה יום. בקלות הוא ידע ליצור קשר עם אנשים. אני חושבת שהרבה מתנדבים וזמניים שהיו ביגור יכולים להעיד על כך. גם יצירת קשר עם בני אדם – זאת יצירה.

    היה לי רושם שאבי אהב את החיים, למרות שבעיות בריאותיות לא עזבו אותו. הוא ידע להעריך את רצון הרופא והאחיות, שניסו להקל עליו. הוא לא איבד תקווה והמשיך לפי יכולתו.

    רות גרינברג

    ידידת המשפחה

    יומן ליום השלושים, 24.9.1993