אברהם טל

"מה מזכיר לכם השם הבא: אלפרד טאו", פתחה מנחת הערב, שולה רביב, את המסיבה הזו, שערכו לו עם סיום עבודתו. לקצרי הזיכרון בינינו, או לאלה שבעוונותיהם לא ידעו שם זה – אלפרד אינו אחר אלא אברהם טל, שירד לאחרונה מהגה רכב הבית, לאחר 38 שנים של עבודה בשירות הציבור.

תלאה העט מלסקור את שלל התפקידים בהם עסק. חבר שהפך בתוכנו למוסד, על כל המשמעויות החיוביות של אמינות, אחריות, וגם – איך אפשר אחרת – עמידה בלוח זמנים. כי כך האמין שצריך וכך פעל.

מרכז עבודתו בימים ההם ועד לאחרונה – נהג המרפאה. ממהר מבית מרקחת אחד לשני, בתי חולים, וגם אם לא תמיד היה החיוך נסוך על פניו – את העבודה עשה, ועוד איך. ובין לבין היה שותף לשמחות (נישואין, לידות, הסעת תינוקות הביתה) ולעצב (לדרכם האחרונה), ולא נחטא אם נאמר שהיה בתמונת "סודות קטנים" לרוב.

והם, חבריו, ידידיו ועמיתים, התכנסו במועדון הצעירים לציין את סיום עבודתו…

סיפרו שם על הטנדר, שגלגליו הידקו פיסות קרקע בכל קצווי הארץ, כדי לשמור על שטחי החקלאות של יגור שהשתרעו בביר עסלוג' ובחרתיה; סיפרו על אותם תפקידים "קטנים" שנטל על עצמו בשירות החבר והמוסדות; סיפרו על "מסלול חיים אנושי" שהיה עושה ביום אחד – ליווי נפטר, הבאת רב לחופה וקידושין והחזרת יולדת עם תינוקה הביתה. כן, הכל ביום אחד. מעין סמליות של אחריות, מראשית ועד אחרית.

וגם אנשי "דפי יגור" לא יכולים לשכוח את הדבקות במשימה. למרות התנועה הקשה בעיר, למרות חוסר הנוחיות והמחוייבות לעניין שלא חייב היה לעשותו – לא ויתר, גם אם היה נוסע במיוחד. ועוד (הבאת) סרטים והובלות למען ובשביל.

והיום, כשהוא מקפל כמה מתפקידיו, מניחם בצד ורושמם בזיכרון, יש מי שעדיין אינם מסכינים עם החסרון הזה. אבל אברהם ממשיך קדימה. שומר לו את הפינה הקטנה של אחריות (כן, שוב אחריות ודבקות) והפעם – בשירות הגאז. עדיין קם מוקדם בבוקר (כמעט מתוך הרגל), שותה קפה במחסן הכללי בחברת אברהם בירך, וממשיך בפעלתנות יום-יומית.

בחיים פותחים מעגל וסוגרים מעגל. לאברהם יש על מה להשקיף, גם על מה להתפאר. ראוי הוא לכל ברכה ציבורית!

אריק בשן – עורך

יומן יגור, 19.8.1988

ביום ב', 28.2.2000, התקיים במזכירות אירוע לכבוד אברהם טל, שבמשך 50 שנים עסק במצוות ליווי והסעת חברי יגור בדרכם האחרונה… המברכים ציינו את המשא הקשה שאברהם טל לקח על עצמו, את כוחות הנפש ויחסי האנוש הדרושים למעשה הזה, ואיחלו לו בריאות ואריכות חיים.

אברהם ציין בדברי תודתו למברכיו כי עברו עליו הרבה ימים קשים במשך השנים, בייחוד כאשר הביא את חבריו לקבורה.

המצווה שאברהם עשה שנים ארוכות, היתה תרומה חשובה מאוד לקהילה ואפשר לראותה כ"מפעל חיים" – עד כמה שצירוף המילים הזה מביך בהקשר להלוויות.

קטעים מיומן יגור

10.3.2000

…ערפל בוקר סמיך רובץ בין הגבעות הירוקות

של צפון-מזרח צרפת;

מכיוון הרפת לא נשמע כל קול, בעוד פסיעותיו הנמרצות

מקדימות את שעת החליבה, וידיו הגדולות מתנערות

מזיכרון הסוס והמחרשה של אתמול, ומתמתחות לקראת

סוף השבוע הקרב, בו יקבל את אופנועו של האיכר

לסיבוב בעיר הקרובה…

כך, לפי סיפוריך, סבא, החלה דרכך,

בחיים עצמאיים של עבודה פיזית קשה והגשמת

רעיונות גדולים, במעשים יומיומיים רבים

ולא פשוטים.

השיחות שלנו על ימים צעירים אלה שלך,

וגם על אירועים מאוחרים יותר, עדיין חקוקות היטב בראשי.

כמה אהבתי להקשיב לך, פעם אחר פעם,

גם כשחזרת על אותו הסיפור שוב ושוב;

בכל פעם שחיית אותו מחדש נוספו לו גוונים וצלילים חדשים,

וכל-כך שמחתי לראות את השלמות הזו שלך עם חייך שנותרו מאחוריך…

…אני מבטיחה לעצמי שאת מה שלמדתי ממך –

חריצות וכבוד, מוסר אנושי ועבודה קשה בגאווה,

לא אשכח ולא אחסיר מחיי וגם מילדיי,

שיכירו אותך תמיד כסבא אברהם,

איש של כבוד, גאווה ולב מלא באהבה.

עינב

יומן יגור, 27.7.2001