אברהם פורת

יש הרבה סוגי פרידות

(מי כמו סבא ידע זאת)

חלקן הן קשות וכואבות.

אהבתי והערכתי את האיש ודרכו:

איש צנוע וענו, ישר הליכות.

הוא עוד ימשיך לשרוד בתוכי

ברגשותי, במחשבותי, ומי יתן – גם בדרכי.

מנכדתך האוהבת

והנפרדת

גלית

יומן ליום השלושים

24.1.1997

הדברים הקטנים שאני זוכר מאבא

כשהייתי בגן בקושי הכרתי אותו. הוא עבד ב"נשר" במשמרות, ושעות ביקור הילדים אצל ההורים היו מועטות. בהיותי בכיתה ג' חזר אבא ליגור ועבד בחצר. הוא החליף את ג'ורג' (האיש עם החצוצרה). בתקופה ההיא ראיתי אותו די הרבה. אמי חלתה ואבא סעד אותה. ראיתי אדם עצוב, חרד ואובד עצות.

עד אותה תקופה נהג אבי לעשן. נהגתי להביט בו כשעישן, איך הוא מחסל סיגריה שלמה בחמש מציצות…

לאבא היה תחביב לעשות כל מיני כלי-עבודה משברי מסורים ואלקטרודות מיוחדות שמצא בבתי המלאכה. הוא עשה מברגים, מרצעים, מפסלות, סכינים ועוד.

לאחד מהטיולים השנתיים הוא נתן לי סכין חדה מאוד (עשויה ממסור, כמובן). תפקידי היה לחתוך את כיכרות הלחם, וכמה גאה הייתי כשהפרוסות יצאו כאילו נחתכו במכונה.

לאבא היה "גרון מנירוסטה". הוא נהג לאכול פלפלים חריפים כאילו היו חטיפים. אבא גם עשה יינות, במיוחד משזיפים (סנטה רוזה). לאחר הסינון היה מכין מהפסולת קונפיטורה והוסיף לה אלכוהול נקי. מדי פעם היה לוקח לגימה.

לאבא היו משקפיים, אבל תמיד היו לו בעיות עם מיקומם על האף (שהיה קצת גדול וקצת עקום). בכלל, העיניים שלו היו משהו מוזר. הוא אמר: "עם עין אחת אני רואה רחוק ולא כל-כך ברור, ובשנייה – קרוב וברור". כשנמאס לו להיאבק במשקפיו, אפשר היה לראותו עוצם עין אחת בהביטו למרחק, ואת השנייה כשהיה קורא עיתון.

אבא סיפר לי למה הוא אינו מאמין באלוהים. הוא למד בישיבה ותפס את הרבי שלו משקר למישהו ומשתמש באלוהים כ"גיבוי". כמו מכת פטיש בראש, כך הוא הבין את גודל הבלוף שבעבודת האלוהים.

למרות סלידתו מכל הקשור ביישום הדת, הוא תמיד אהב להקשיב לפרקי חזנות בשבת, וחלק נכבד מסגנון הדיבור שלו היה שזירת משלים ודברי חכמים מהמקורות (עם מוסר ההשכל שבהם).

ב"שבת השחורה" התקשו האנגלים להעלות את אבא למשאית, לכן הכה אותו אחד מהם בגבו עם קת הרובה וגרם לו לשבר או סדק באיזור האגן. שנים רבות סבל אבא מכאבים, ומדי פעם אפשר היה לראותו הולך עקום. על כך אמר: "יש לי יתרון אחד. אני יודע לפני החזאי מתי יהיה שינוי במזג האוויר".

אבא עבד עד גיל 88 כשהוא חי בעצמאות מוחלטת, עליה שמר בקנאות. כאשר הרגיש לא טוב ולא יכול היה לעבוד, הוא חשב שזה יעבור. הוא ייחס זאת לגילו, הגורם לכך שהכל הולך לאט יותר ופחות טוב….

יהי זכרו ברוך.

יצחק

יומן ליום השלושים

24.1.1997