אברהם פטישי
אברהם נולד באוגוסט 1915, בעיירה מזריץ' שבפולין, להוריו חנוך ואיטה האמרשלק. הוא היה הצעיר בין חמשת הילדים במשפחה. למשפחתו היה בית מלאכה לעיבוד זיפים. בהיותו בן 12 נפטר אביו, והנער הצעיר הצטרף לאחיו ועזר בפרנסת המשפחה, לצד לימודיו בבית ספר למסחר. בנערותו הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", אך בגלל גיוסו של אחיו שלמה לצבא, נשאר לנהל את העסק המשפחתי ולא יצא להכשרה.
בשנת 1938 הוא התגייס לצבא הפולני. בפרוץ מלחמת העולם השניה היה עדיין חייל. בהמשך, לאחר תבוסת הצבא הפולני, שוחרר מהצבא. הגרמנים כבר שלטו בכל רחבי המדינה הכבושה והדרכים למזריץ' היו חסומות. יחד עם קבוצת פליטים שברחה מאימת המלחמה חזר לביתו. בשובו הביתה ביקשו ממנו אמו ואחותו שיברח ויציל את עצמו: "אין לך מה לחפש פה" הן אמרו לו, ועוד באותו הלילה הוא ברח עם אחיו שלמה לצד הרוסי. כך ניצל ממוות בפעם הראשונה, כיון שכל משפחתו ובני עיירתו הובלו ונרצחו בתאי הגזים במיידאנק.
באביב 1940 הוא נעצר ע"י הרוסים והובל למחנה עבודות כפיה בסיביר, יחד עם אחיו שלמה. התנאים שם היו קשים מאוד, קור נורא, מעט אוכל וצפיפות רבה. בהמשך הוא הופרד מאחיו, שנחלש מאוד מעבודות הכפיה במחנה, ונשלח לאזור ביער לעבוד בכריתת עצים. את אחיו שלמה לא זכה לראות יותר לעולם. לאחר שנתיים של עבודת פרך הוא שוחרר בעקבות הסכם בין רוסיה לממשלה הפולנית הגולה ונרשם לשורות הצבא הפולני המתחדש של אנדרס, איתו נדד מטשקנט שבאוזבקיסטן לאיראן, עיראק, עבר הירדן וישראל. בשנת 1943 הגיע ארצה עם צבא אנדרס. לנכדו יהל הוא סיפר: "קיבלתי חופשה ויצאתי בידיעה שאני חוזר לצבא בתום החופשה. נציגים של הסוכנות שפגשו אותי בתל אביב שכנעו אותי להישאר בארץ. הסכמתי. רציתי להתחיל מחדש את חיי בארצנו ולהילחם במלחמותיה".
אברהם ביקש קיבוץ ושובץ ביגור. כאן הוא הכיר את שרה אשתו. הם נישאו בשנת 1944 וכאן נולדו שלושת ילדיהם: חנוך, אביהו ואיתמר. אברהם נעשה פעיל ב"הגנה". ב"שבת השחורה" הוא נעצר עם חברי יגור והוגלה ללטרון. בהמשך הוא השתתף במלחמת השחרור בקרבות על הגליל ואחר כך גם בסיני.
אברהם ושרה זכו כי שלושת בניהם הטייסים, חנוך, אביהו ואיתמר, שבו מכל הקרבות שבהם השתתפו במלחמת ששת הימים, ההתשה, יום כיפור ושלום הגליל. כהורים לשלושה בנים טייסים הוענקו לאברהם ושרה כנפי כסף, תעודת כבוד במשפחת חיל האויר, ממפקד החייל מוטי הוד.
בבואו ליגור נקלט אברהם במטע והיה לאחד האנשים המרכזיים בו. אביהו מספר שהיה בעל יכולת אוטודידקטית גבוהה ותמיד חקר, למד והשתפר. כך היה בעבודת הנטיעות והטיפול בעצים וכך בהקמת בית האריזה של יגור וכך היה כשנטע וטיפל בעצי הפקאן. אברהם היה איש עבודה מסור וקידש את ערך העבודה עד שנותיו האחרונות. עשרים שנה עבד בענף המטע, אחר כך יצא לעבודת חוץ בטאבו בחיפה ולבסוף עבד בטובופלסט כמחסנאי וכאחראי על עבודת החברים המבוגרים. הוא עבד עד גיל 89.
בשנות השישים המוקדמות, אברהם יצא לקורס מרכזי משק בעין חרוד. יותר מאוחר הצטרפו שרה ואברהם למחזורים בקיבוץ יד-חנה כמלווים בעבודה ובבישול.
בניו מספרים כי היה אדם צנוע שהסתפק במועט. "אבא היה מסור למשפחתו", אומר אביהו, 'איש אשכולות' היה. את חינוכו העצמו עשה בדרכים שונות, באמצעות התעמקות בבעיה חשבונית שילדיו לא הצליחו לפתור, דפדוף וקריאה בתנ"ך, חיפוש אחרי מקורות אחרים ופתירת תשבצים, לימד את עצמו מה שהחסיר בנדודיו בשנות המלחמה".
אופייני לחייו של אברהם היה המזל הטוב שליווה אותו, אבל גם תושיה רבה ויצירתיות. בזכותם שמר תמיד על רוח אופטימיות עד יום מותו.
נפטר בגיל 92. זכה לראות סביבו שלושה בנים, עשרה נכדים ותשעה נינים.
