אליהו גפן
אליהו נולד בשנת 1907 בעיר בכמוט שבאזור דונרס באוקראינה, למשפחה שומרת מסורת. אליהו היה הצעיר במשפחה. היו לו אח ושתי אחיות. בצעירותו השתייך לתנועת נוער ציונית בעירו ולאחר מכן – חבר פעיל במפלגת צ.ס. (ציונים סוציאליסטיים). השלטון הסובייטי וה"יבסקציה" עיינו את הפעילות הציונית ובשנת 1926 נאסר אליהו יחד עם עוד כמה חברי מפלגה. למזלו קיבל הוא בימים ההם מאחיו (חבר עין-חרוד) אישור לעלייה (סרטיפיקט). ולאחר שחרורו מהכלא הותר לו לעלות ארצה. אליהו אינו מתמהמה ומפליג מיד מאודסה ארצה – לישראל. זה היה בסוף 1926. תחנתו הראשונה – "פלוגת עין-טבעון" המפורסמת, ששכנה בכפר יחזקאל. חברי הפלוגה ואליהו ביניהם עבדו בחקלאות בעין-חרוד הסמוכה. הייתה זו מעין פלוגת הכשרה לקראת החיים העתידיים בקיבוץ. משם עבר יחד עם עוד כמה חברי "עין-טבעון" לקיבוץ תל-יוסף. אלא שאליהו לא נשאר שם זמן רב, נאלץ היה לעזוב לתקופה מסוימת את חיי הקיבוץ. הוא רצה מאוד להביא את הוריו לארץ-ישראל ויצא להרוויח כסף לשם כך. עבר לתל-אביב, שם עבד בקבוצת מודדים. לאחר מכן עבד בחיפה בקבוצת בניין. מחיפה הגיע בשנת 1932 ליגור. ביגור עבד במספוא, ב"חצירים", כפי שקראו לענף זה בימים ההם. הייתה זו קבוצה שהייתה ידועה ב"גאוות היחידה" שלה – עובדי אדמה של ממש מניפים החרמש על החציר הירוק ומרימים אותו בקלשון אל-על, אל מרומי העגלה, בתנופת אדירים.
בשנת 1938 נושא אליהו לאשה את צפורה וילנצ'יק, עולה חדשה מליטא, רעייתו המסורה עד כלות, עד ליומו האחרון. בשנת 1939 נולד צבי בנם. באותה שנה חלה אליהו קשות בריאותיו ונאלץ לזנוח כל עבודה פיזית ומאז עבד כל ימיו בהנהלת החשבונות. לפני כן, לפני שחלה, עוד הספיק לעבור קורס מכ"ים במשמר העמק מטעם ה"הגנה" ולהשתתף בעלייה לחניתה, שהיה בימים ההם אירוע רב חשיבות בישוב.
המחלה שחלה בה הגבילה אותו לא רק בעבודה כי אם גם בשאר פעילויות חברתיות וגרמה לו להצטמצם בתא המשפחתי, בחיי משפחה שקטים ללא דופי, חיים של אהבה ומסירות הדדית בין בני הזוג. צפורקה הייתה עזר כנגדו, כל כך טובה ומסורה, ואליהו יכול היה להתמסר לתחביביו הביתיים – שמיעת מוסיקה טובה, בולאות וקריאה (חובב ספר היה אליהו) וכמובן, לבילוי עם הנכדות והנכד החביבים, מהם שאב הרבה נחת.
וכך חי לו האיש בפינתו, בחיק משפחתו בשלווה עד שלפני שלוש שנים בערך נפל, נפגע קשות ונזקק לניתוחים ולטיפולים. מאז מוגבל בתנועה ורתוק רוב זמנו למיטה – חרב עליו עולמו.
ביום שישי האחרון הרגיש לא טוב ואושפז בבית חולים, ממנה לא שב עוד הביתה. אור ליום א' הוציא את נשמתו.
איש חביב היה אליהו. שומר סדר ונקיון בקפדנות כמו "יקה", שקט וצנוע. במה ננחם את צפורה והילדים?
