אסיף לוגר
אסיף, בן עדי ועידן לוגר, נכדם של שושנה ואלכס לבנה מיגור ומירה ושמוליק ז"ל מבית השיטה, נולד בשנת 2002 וגדל ביגור עם כיתת להבה.
אסיף היה ילד בלונדיני, שמנמן וגדל להיות עלם בלונדיני חתיך, מוקף בהמון חברים. בילדותו, היה חמוש בחרב בגב החולצה והחזיק למקרה הצורך לפחות עוד שבע חרבות בארגז המשחקים. אסיף היה נכד אהוב שבילה זמן רב עם הסבים והסבתות שלו, אלה שביגור ואלה שבבית השיטה. עם סבתא שושנה נהג לקרוא את המיתולוגיה היוונית, פגישות שבועיות של זמן איכות שתרמו לסקרנות המתפתחת ולעולם דמיון עשיר. אהבתו לספרות המשיכה בכיתות היסוד. כשהיה בסוף כיתה א' ובתחילת ב', גמע בשקיקה את סדרת הארי פוטר. החרב בגב החולצה התחלפה בספר תחת בית השחי. בהיותו בן 15 פסק בולמוס הקריאה שלו, והוא החל להתמכר למוזיקה. הספר הוחלף בגיטרה, וימיו ושעות הפנאי שלו הועשרו בהפקות מוזיקליות שבהן שיתף את כל מי שרצה לשמוע.
את שנת השירות עשה אסיף בכפר של נוער בסיכון – נירים, בבוסתן הגליל. הוא השקיע את נשמתו בעבודה עם החניכים, והם השיבו לו אהבה. אבל בהגיעו הבייתה לחופשה קצרה פרק את כובד האחריות שרבצה עליו במפגשים עם חברים ומשפחה.
כבן למשפחה מוזיקלית, המוזיקה הייתה העולם שלו. בתום שנת השירות ולפני הגיוס לצבא, התחיל ללמוד בהתלהבות טכנאות סאונד. הוא השקיע בכך עבודה רבה, ובמקביל עבד באולפן ההקלטות של האחים ברקן. כמו כן, היה לו אולפן הקלטות ביתי, שם עיבד ויצר את המוזיקה שלו.
לפני כשנה התגייס לשריון. הוא היה מיועד לצאת לקורס מפקדי טנקים. אבל במקביל חלם על השחרור, ועל הגשמת תשוקתו לעסוק במוזיקה.
אסיף היה אדם של חיבורים וחברויות – פתוח ונגיש לכל אחד, חברותי ואיש של אנשים, ממש כמו סבא שמוליק ז"ל.
אמא שלו אומרת שהוא היה אליל, מהמם, מושלם.
בית יגור מרכין ראש באבל על אסיף שלנו, שנפל במלחמת "חרבות ברזל", ובוכה עם הוריו עדי ועידן, אחיו – רימון, קמה, תמוז וסהר, והסבים – מירה, שושנה ואלכס.
יהי זכרו של אסיף לברכה בתוכנו.
