אריה אברך
יליד רטנה שבפולין. הגיע ארצה ט"ו תמוז תרצ"א (יוני 1931). חניך תנועת
"החלוץ" ומטובי בוניה-מגשימיה. איש תרבות ואוהב ספר. התמסר בלהט
ובשקידה לכל עבודה ולכל תפקיד שקיבל על עצמו וידיו אמונות בכל מלאכה.
שנים רבות עבד בעדר הצאן והיה עסוק שעות מרובות ביום במרעה,
בחליבה ובגז וגם לא הניח ידו מספר טוב. זמן מסויים עסק בהדרכת נוער
עולה. אחר-כך ערך את יומן המשק והעניק לו מטוב טעמו וידיעותיו המרובות.
בשנות חייו האחרונות עבד בגן הנשירים. בעומדו עם חבריו לענף לפרוק
מכונת ריסוס מעל מכונית, התהפכה המכונה, והוא, מלא אחריות עד
בלי גבול, רצה לתמוך בה, נלחץ תחתיה ונפצע פצעים אנושים.
כעבור שעות מעטות נפח נפשו.
איך נפלת פתאם אברך רעי!
הן זה אך נרתמת לתפקיד הקשה והמכביד של סידור העבודה, ובו
בזמן המשכת לשאת בעול הענף שלך, וגם הוספת לתת את חלקך המלא
בועדת הספריה, אשר הייתה ילד טיפוחיך. הן כל התפקידים הרבים האלה,
אשר להם הקדשת את כל שעותיך – חולין ושבתות – לא הלאוך, לא כופפו
קומתך הזקופה, לא יבשו ליחך – ופתע נפלת שדוד!
הן זה אך החילות לגלות את יכלתך הגנוזה, ומעין כוחות היצירה והפעילות,
אשר פיעמוך, החל לפרוץ ביתר שאת ולשלח את ברכתו לנו – איך אבד
לנו כל זה? איך נטשת רעיה, ילדים רכים, הורים דוויים ושכולים, חברים
אבלים וכואבים – ואתה הן כה צעיר היית, כה שופע מרץ, פאר למשפחתך
וברכה לחבריך?
תכניות רבות נשאת בלבך על הקמת בית הספריה וחדרי קריאה ועיון,
אשר יהלמו את גודל ישובנו. עוד מהדהד באזני קולך הרועד בדברך
בלהט על מיטב חזונך זה – בתי תרבות ביגור לתפארת. אתה נדם הקול
הזה לעולמים. ועיניך לא תראינה וידיך לא תשתתפנה בהיירות אבן הפינה
למוסד זה. כמה מרץ ואון השקעת בהרחבת המטע. כמה תקוות תלית בו –
הן זה היה בשבילך רק התחלה מצערה למטע גדול ומגוון,
אשר יקלוט עובדים רבים ויניב שפע פרי – ועתה עיניך לא תראינה בלבלובו.
בית הספריה ביגור נקרא על שמו.