אריה טרושינסקי
נולד – 1924
נפטר – ז' אלול תשע"ג, 13.8.2013
אריה נולד בפולין בעייריה אוסווה בשנת 1924, להוריו ינטה ושלמה טרושינסקי, והיה אח לזאב, הלל, יצחק, שמעון ודוב.
אריה מספר: "בשלהי קיץ 1941 התחלנו להרגיש את המלחמה באזורנו. הגרמנים פלשו לעיירה וריכזו את היהודים ביערות. אני וכמה מחברי החלטנו לברוח אל תוך היער והגעתי לזוג איכרים, חברים של הורי.
שלושה מאחיי ואימי נרצחו בידי חיילים פולנים ואחי הגדול הצליח לברוח והגיע לבסוף לקנדה, אך עד סוף המלחמה לא ידעתי אם שרד.
יום לפני היום האחרון של סוכות אבי נתפס ע"י חיילים או שוטרים גרמנים. הם קשרו אותו לעגלה והובילו אותו לבית הקברות, שם הכריחו אותו לחפור בור, ולתוך אותו הבור הכניסו אותו מכוסה בשק. עד היום איני יודע האם היה בחיים ברגע הזה. את היום הזה אני אזכור כל חיי.
במשך שנה וחצי התחבאנו בגורן של אחד האיכרים. בשנת 1942 ברחנו ליער והצטרפנו לפרטיזנים. עסקנו בהכנת פצצות אותן הנחנו על פסי הרכבת. כך היה עד חורף 44'. הגרמנים החלו לסגת ולהפסיד לרוסים ולאמריקאים.
לקראת סוף המלחמה הגענו ברכבת לוורשה שבפולין ושם התבשרנו שהמלחמה הסתיימה.
דרך אוסטריה ואיטליה הגענו לחופי נהריה בחג המולד של 1945. האוניה שלנו עלתה על שרטון. משם הועברנו לרמת יוחנן. ביום "השבת השחורה" הועברנו ליגור, נעצרתי ונשלחתי למחנה המעצר ברפיח".
כמעט כל משפחתו של אריה נרצחה בשואה, פרט לאחיו הבכור איציק.
לאחר השחרור מרפיח חזר אריה ליגור ופגש את טובה. הם נישאו והקימו את ביתם ביגור.
בהמשך נולדו ילדיהם שלמה וענת שנקראו על שם הוריו.
אריה עבד ב"תנובה" שנים רבות. לאחר מכן עבד עם טובה ב"דוכן" למכירת התוצרת החקלאית של יגור. כשנסגר הדוכן המשיכו לעבוד ביחד במרכולית עד לפרישתו בגיל 78.
לפני עשר שנים, בערב יום העצמאות, נפטרה טובה בפתאומיות. להפתעת כולנו אריה לא ויתר על החיים, דאג לשמור על משפחתו ושמח בנכדיו ובנינותיו. הקפיד להגיע כל ערב בקלנועית לאכול אצל רינה ושלמה וליהנות מנכדותיו.
במועדון "דורות" נהנה מהחֶברה ומההרצאות בתחומי היהדות, התנ"ך והאקטואליה.
אריה היה אדם חם, טוב לב ואוהב אדם. חי עם עיניים פקוחות וחש את השינויים באורחות החיים של הקיבוץ עוד בטרם התרחשו.
נפטר בן 88 בצורה מכובדת כפי שכל-כך ייחל.
הניח אחריו שני ילדים ושישה נכדים: שחף, רעות, נופר, יערה, ריף, ערגה. ושתי נינות, שירה ולוטם.
