ר' אריה פידל
אור ליום ב' ה' אייר תשי"ג (יום העצמאות החמישי למדינת ישראל), בשעה 4 לפנות בוקר נפטר, לאחר מחלה ארוכה, ר' אריה-לייב פידל, אביהם של חברינו פנחס ואסתר. הובא לקבורות באותו יום.
בן 77 היה.
ר' אריה פידל נולד באוזירין, עיירה קטנה ע"י דובנו, ווהלין. עוד בילדותו עבר לדובנו, אל סבו, שהיה מלמד בעיירה זו. אצלו התחנך ובביתו גדל, וכשסבו מת נשלח ללמוד מלאכה (חייטות). גילה כישרונות במקצוע ונסע להשתלם בקישינוב העיר, מקום שם למד את תורת הגזירה. לאחר נישואיו השתקע בעיר קרמניץ, שם פתח בית מלאכה לתפירה, שנחשב כאחד המעולים בעיר. ישב בעיר זו עד עלותו ארצה בשנת 1934.
איש עמל החי מיגיע כפיו. אף כי היה, כאמור, בעל מקצוע מעולה, לא נמנה ר' אריה פידל עם העשירים, ועם זה היה ביתו פתוח לכל נצרך ולכל עניין של צדקה. לעולם לא סר עני בידיים ריקות מפתח ביתו. כן לא חסך בהוצאות לחינוך ילדיו ועשה למעלה מיכולתו למען אפשר להם קניית דעת והשכלה.
בעל מזג ער, תוסס ופעלתני. לא נסתגר ר' אריה בד' אמות של בית מלאכתו, אלא היה מעורה בענייני ציבור ובעיקר בשטח הפעולה הציונית. ציוני נלהב היה ר' אריה שלא רבים היו כמותו בעירו (בביתו, מספרים הופיעה לראשונה בקרמניץ העיר קופסת קרן הקיימת לישראל). ומכאן געגועיו העזים לציון. כל ימיו חלם על עלייה ארצה ומשנתגשם חלומו זה והיה למציאות, לא היה קץ לאושרו. מי שלא ראה שמחתו וחדוות נפשו בדרכו ארצה ישראל, לא ראה שמחה מימיו. כל אותה דרך לא פסק מריקודים ומשירה.
ומשבא ארצה דבק בה לאהבה עוד ביתר שאת. אהבה נפלאה לארצנו קיננה בלב היהודי הזה. כל רגב אדמה, כל סלע וכל עץ בה יקרו לו. מעניין שיהודי זה בבואו ארצה והוא אז כבר בן 58 חלם להיות רועה צאן, ללכת עם העדר למרעה על מדרונות ההרים…
ובבואו אלינו, לתנאי חיים שונים לגמרי מאלה שהיה רגיל להם, אף כאן לא עמד מן הצד, כתוהה, כמו רבים אחרים בגילו, על הנעשה כאן, על "אורח החיים המוזר". הוא הבין ותפס את הנעשה סביבו ושאף מלוא החזה את אווירת מעשה היצירה הגדול המתחולל לנגד עיניו. כל דבר, קטן כגדול, היה יקר לו במשק זה, עקב ברוב אהבה אחרי התפתחותנו ושמח עם גידולנו. אף אם לא יכול בגלל גילו ומצב בריאותו לקחת חלק אקטיבי בחיינו, חי אותם ר' אריה פידל במלואם ונהנה מהם. ומקצת מרחשי לבו ביטא כזכור לחברים רבים בברכתו בשם ההורים בנשף השנה הי"ג, עוד בחדר האוכל הישן. ואין תמה שהיה מעורב בין החברים מאד מאד. הוא אהב את כולם וכולם אהבוהו.
מיום בואו למשק ועד לפני 8 שנים בקירוב עבד עבודה מלאה במקצועו. לאחר מכן כשהתקפות הלב תכפו והלכו, נאסרה עליו העבודה. מות אשתו גולדה, לפני 4 שנים בקירוב (ט"ז תמוז תש"ט) דכאו אותו עוד יותר ומחלתו גברה מאז, וזה שנה ומחצית השנה שהיה רתוק כמעט כליל לחדרו. בליל חג העצמאות, לאחר שביקש לשמוע פרטים על תכנית החג אצלנו ובחיפה (בחודשי חייו האחרונים ניטל מאור עיניו ולא יכול לקרוא עיתון או לעיין בספר, דבר שציערו מאד) נרדם ולא קם עוד. מת מיתת נשיקה.
אוהב חיים היה האיש, והחיים השיבו לו כגמולו בתתם לו הכישרון ליהנות מהם, למצוא בהם עניין, לראות את היפה והטוב שבעולמו של הקב"ה.
יהודי טוב נסתלק מן העולם.
יהא זכרו ברוך.
