אריק מאיר
אריק בנם של מרתה ותאודור מאיר, נולד ב-16.9.1920 בעיר פרנקפורט שבגרמניה, למשפחה יהודית לא מסורתית. אחיו, הרי, היה צעיר ממנו בשש שנים. אביו נפטר ממחלה כאשר אריק היה בן 8. הם גרו סמוך למשפחתם, כך שאריק גדל עם בן-דוד, אשר שמו היה גם כן אריק. הם נולדו באותו שבוע וחגגו יחד בר-מצוה.
מסכת חייו של אריק מקפלת בתוכה את גורל העם היהודי. המשפחה הופרדה בשנת 1938. אמו ואחיו הגיעו לאמריקה לאחר נדודים רבים, שם חיו ושם נפטרו. אריק ובן דודו אריק, נדדו עשר שנים כשהם בורחים מהנאצים ברחבי אירופה. בדרך לא דרך הם הגיעו לדנמרק, שם מצאו מסתור אצל איכרים בחווה. בחווה הם שהו כ-6 שנים בתנאים סבירים עם עבודה קשה. יחסם האוהד של האיכרים גרם לאריק לשמור על קשר מכתבים ופגישות עמם בארץ ובדנמרק, לאורך כל השנים לאחר המלחמה, קשר שנשמר גם עם הבנים של משפחת המצילים.
עם כניסת הגרמנים לדנמרק, הם הוברחו באישון לילה לשבדיה, שם הם נשארו עד סיום המלחמה.
לאחר המלחמה, נאספו שארית הפליטה, (בעזרת מקס צימלס, שהיה אז חבר יגור). בדרכם לארץ באוניה "תאודור הרצל" בשנת 1947 הם נתפסו ע"י הבריטים, הוגלו לקפריסין, ושם ישב אריק עוד שנה במחנה המעצר. בשנת 1948 שוחרר מקפריסין ע"י ליובה גוקובסקי, ויחד עם קבוצת "החלוץ" הגיע לארץ. בתחילה היה אריק בקיסריה ולאחר מכן עבר לנאות מרדכי, שם חי עד 1975, שנה בה הצטרף לקיבוץ יגור.
אריק היה אדם רחב אופקים ולאורך כל שנותיו הוא המשיך ללמוד ולהשכיל, בעיקר דרך "המכונים הבריטיים", באנגלית, בהתכתבות. היו לו מספר תעודות במקצועות טכניים.
עד הפנסיה הוא עבד כמנהל המחסן הטכני במפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה. כפנסיונר עבר אריק לעבוד בדואר ביגור, שם עבד 14 שנים. אריק אהב מאד את עבודתו בדואר והצטער שנאלץ בגלל בעיות בריאות, לסיים את עבודתו שם בשנת 2000.
אריק נפטר ב-17.9.2003 .
יהי זכרו ברוך.
