בלה גלמן
בלה נולדה ב-1907 ברובנה שבפולין. למדה בבית ספר רוסי שהיה אחר לפולני. הצטרפה ל"החלוץ" והגיעה ב-1 במאי 1930 להכשרת קלוסובה שם עבדה כמחסנאית ושהתה כחצי שנה עד לעלייתה ארצה. עם העלייה לארץ הצטרפה לפלוגת חיפה-יגור והשתלבה בעבודות שבהן עבדו אז מחוץ לבית, במשק-בית. עם האיחוד של הפלוגה עם המשק התחילה לעבוד בטיפול בילדים בגיל הרך ומאוחר יותר למדה בסמינר לגננות והייתה גננת ביגור שנים רבות. המושג "גן בלה" נשאר עוד שנים רבות לאחר שכבר חדלה לעבוד בו. יחסה לילדים היה בלתי רגיל. היא אהבה אותם בכל ליבה. היא חייתה איתם את חוויותיהם, השקיעה את כל כולה בכל אשר עשתה, אם זה טיול או חג, או פינת חי או סתם יום של חול. משום כך גם זכתה לאמון מלא מצד ההורים. חניכיה הראשונים כבר סבים וסבתות בעצמם, אך גם היום שמורה בליבם בלה הגננת מאירה ואהובה. רבים מהם שמרו אתה על קשר עוד שנים לאחר הגן ובאו לבקש עצה מפיה. בפגישות על אם הדרך בחוצות יגור יש למפגשים אתה טעם נוסף על הנועם ויפי הנפש שקרן מבלה, טעם הגננת של פעם.
מסיבות של בריאות לקויה הפסיקה בלה את עבודתה בגן בכאב לב ועברה לעבוד במחסן הבגדים של ילדי בית הספר. גם בו השקיעה את כל לבה ותבונת כפיה. עבודתה תמיד נקייה, דייקנית ויפה. נועם הליכותיה נתן אווירה טובה בעבודה. בלה מתעניינת תמיד בחברותיה, מעודדת אותן, עוזרת ככל יכולתה. קשה היה לה להשלים עם מגבלות יכולת.
אנו מלווים היום למנוחות את בלה אצילת הנפש שאת עצמה הצניעה ככל יכולתה כדי לא להעמיס על אחרים ובו בזמן קשובה לזולת, שמחה לקראת כל אדם, עוזרת ומעודדת. גם בשעותיה הקשות ביותר חשבה על סבלותיהם של אחרים.
בלה תשאר בליבנו באהבה.
