בלה עמיר
נולדה: 3.1908
נפטרה: 16.3.1989
בלה נולדה בפולניה בכפר בשם זלוצק. המשפחה בת שבע אחיות ואח, ובלה החמישית במספר. אמה נפטרה עליה בהיותה ילדה בת 10 ועול הפרנסה והחינוך נשאר על כתפי האב אשר עבד בבניין. כדי להוסיף לפרנסת המשפחה החל האב לעבד חלקת אדמה השייכת למשפחה. בנותיו עבדו עמו ובלה ביניהן, והיא עוד ילדה רכה בשנים. בלה למדה בבית ספר פולני, ולימודי עברית – באמצעות מורה פרטי. בנערותה הצטרפה להכשרה חלוצית ובשנת 1930 עלתה ארצה ובאה הישר ליגור. עבודתה הראשונה היתה במטבח של מחצבת ארבע וחצי, בתנאים קשים ביותר, בהם הובלת מים וטיפול בסירים גדולים, ללא תנאים בסיסיים של נוחיות או הקלה בעבודה.
ביגור הכירה בלה את משה, יחד הקימו משפחה ונולדו להם חנה, עפרה ושלמה. עם השנים עברה בלה לעבוד במטבח התינוקות, אך הזמן והעבודה הקשה שהיתה מנת חלקה מגיל צעיר, נתנו אותותיהם בבריאותה ואילצוה לפרוש מעבודת המטבח. בלה החלה לעבוד במעגלה, בה התמידה במשך שנים רבות. חריצות ומסירות היו מאפייניה. תמיד עשתה את הטוב ביותר שיכלה וחיוכה החם היה מלווה כל חיל שבא בשבת למעגלה, לקבל את חבילת בגדיו הנקיה והמגוהצת.
תקופה ארוכה היה משה מרכז פעולות הספורט ביגור ובלה ליוותה איתו את קבוצת "גבת-יגור" בגאוה בניצחונות ובכאב את הפסדיה.
פטירתו של משה לפני כ-8 שנים הותירה את בלה בבדידותה, ותחלואיה הלכו והכבידו. לאחרונה עברה לדור בבית אחוה, כאן השתדלה לשמור על מידת עצמאות, הקפידה בלבושה, בסידור ביתה, היתה מטילת בסביבה הקרובה נעזרת במקל, ובעיקר השתדלה לא להכביד על המטפלים בבית. עם הניתוק הסביבתי אשר עלה בגורלה הפכו ילדיה ונכדיה למרכז עולמה. ידעה בלה לטפח עמם יחסים מיוחדים ובתקופות קשות בחייה זכתה לקבל מהם הרבה אהבה ומסירות, מהם נהנתה עד יומה האחרון.
נזכרך לברכה בתוכנו.
