בן-ציון שמשי
נולד: 23.1.1914
נפטר: 7.12.1986
שם האב: משה
שם האם: איטה
בנצ'יק – כפי שכולם קראוהו – נולד בשבלי שבליטא.
זכרונות ילדות: נדידה לרוסיה בימי מלחמת העולם הראשונה, יריות והרג ברחובות הערים (מהפכת אוקטובר ברוסיה) ורעב לפת לחם. בגמר המלחמה חזרה המשפחה לליטא. עד גיל 14 למד בנצ'יק בבי"ס עממי – עברי והשתתף בתנועת "הצופים". עקב קשיים כלכליים במשפחה, החל לעבוד בגיל 15, אך התמיד בלימודי ערב. בגיל 17 הצטרף לתנועת "החלוץ" שהכשירה את חבריה לעמל כפיים ולעליה לא"י. בגיל 18 יצא לקבוצת הכשרה לעבודה חקלאית, ועם סיום ההכשרה, בגיל 19, עלה לארץ.
העולים שירדו בחוף יפו הועברו למחנה לשם חיסון וחיטוי בגדים. כולם הולבשו בכותנות כחולות שהגיעו עד הרצפה ורק לאחר גמר החיטוי הורשו ללבוש את בגדיהם, שהביאו איתם מביתם. משם – דרך מרכז קליטה ופגישה עם שליח הקיבוץ המאוחד – מגיע בנצ'יק ליגור בת העשר: צריפים, מנורות נפט. מפגש קשה וקצת מאכזב.
ב-1936 זימן לו מזלו הטוב פגישה עם עולה חדשה מגרמניה – שושנה. הם מקימים משפחה ומולידים 3 ילדים, ואליהם מצטרפים במשך השנים 10 נכדים.
בתקופה הראשונה עבד בסיקול אבנים ומאוחר יותר במחצבה. אח"כ החליט ללמוד נהגות ובמשך עשרות שנים התמיד בעבודה זו, תחילה כנהג משאית ולאחר מכן – במשך כ-40 שנה – כנהג אוטובוס.
כשיצא לפנסיה, בגיל 65, הצטרף לצוות "תריס על" ועבד בענף זה עד שהוכרע ע"י מחלתו האנושה, ממנה לא קם יותר, ביום שטוף שמש בחודש דצמבר 1986.
עם הולדתם של הנכדים – מתחיל סבא בנצ'יק מעגל חיים חדש. מסירותו לנכדים איננה יודעת גבולות. הוא מחתל ומאכיל, משחק ומטייל, וההנאה נראית הדדית.
בנצ'יק על אופניים עם נכד מלפנים – לעיתים גם מאחור – זו תמונה יומיומית במשך שנים בחצרה של יגור ובסביבותיה. נכדיו ידעו להנות איתו והוא ידע להנות איתם.
אדם יפה, בעל הומור, לב טוב וכוונות טובות, שלא הזיק מימיו לאיש. חרוץ, נאמן לידידיו, מכיר תודה – עד ימיו האחרונים, כאשר בין הכרה לאובדנה – מזהה את הסובבים אותו, המגישים לו סעד וטיפול ברגעיו הקשים – ופיו לוחש תודה. ללא תלונות, ללא ביקורת, נאבק במר המוות עד שלא יכול יותר, הוא עוצם את עיניו בביתו, מוקף בבני משפחתו.
"והסוף קשה, כמו התחלה…
והוא נוסע ונוסע בלי לומר מילה…"
יהא זכרו ברוך.
