ברוך זסלבסקי
ברוך זסלבסקי נולד ב-15 למרץ 1903 בעיירה זלוטופול (פלך קיוב, אוקראינה) למשפחה מרובת ילדים. עשרה אחים ואחיות מנתה המשפחה. רובם הגיעו להשכלה גבוהה. בבית הספר היה ברוך תלמיד טוב וחרוץ. זלוטופול עירו הייתה משופעת בתנועות נוער ציוניות. עם פרוץ המלחמה הבולשביקית הופרעה הפעולה קשות והתחילו לחשוב על עלייה ארצה. ברוך היה בין המעטים שהתארגנו כדי לחפש דרך לעלייה וחרפו נפשם לפרוץ את הגבול שבין אוקראינה הסובייטית ופולין. משם, מפולין, עלה ברוך ארצה – ישראל. ביום 3 במאי 1923 דרכה רגלו של ברוך לראשונה על אדמת הארץ ומייד לעבודה. עם צאתו מבית העולים הצטרף ל"הר כנרת" – קבוצת חלוצים שעבדה בהכשרת שטחים שנועדו למפעל רוטנברג בנהריים. לאחר התפרקות הקבוצה עובר ברוך לחיפה, שם הוא עובד בעבודות בניין בעיר ובסביבה. בשנת 1927 עבד בהקמת הריסותיה של העיר שכם שנפגעה קשות ברעידת אדמה באותה שנה. לאחר שנים אחדות נוספות של עבודה בבניין, נתקבל לעבודה בבית החרושת "נשר" במסגריה של המפעל. הוא מצא סיפוק רב בעבודה זו. עבד ב"נשר" עד לגיל הפרישה.
בשנת 1950, לאחר שהתאלמן מרעייתו סימה ז"ל, הצטרף ברוך ליגור, עם שני בניו, חברינו יעקב ושאנן. לימים נישא שנית, לחברתנו שרה סוקולר ז"ל, ממנה נולדו לו בן ובת – שמי ורחל. ושוב אסון: שרה נפטרה בשנת 1976.
עם פרישתו מ"נשר" בשנת 1968 עבד ברוך שנים אחדות בחדר האוכל. לאחר מכן – בזגגות, עד שחלה בשנת 1980. מאז עבר לעבודה ב"אגרטל".
איש אוהב בריות, איש חביב, נעים הליכות ונעים סבר. מדברו שקט, מתון, צנוע ועדין. זקוף קומה גם בשנותיו האחרונות. איש חזק, על אף כל מה שעבר עליו, לא נשברה רוחו.
בבית אחוה, מקום משכנו בשנים האחרונות, היה בין אלה שאינם רוצים להטריח את הזולת. תמיד אמר: "אל תדאגו לי". מלא הכרת תודה. איך התבטאה חברה אחת: "רוח טובה בבית הזה".
84 שנות חיים, מהם 64 בארץ כולן מוקדשות לעבודה, עבודה של ממש. 37 שנים בביתנו ביגור.
איש יפה! חיים יפים!
