בתיה גוטהלף
בתיה נולדה בשנת 1904 בעיירה ויילון שבפולין בבית חסידי. האב עסק במסחר זעיר ופרנס בקושי את משפחתו. בגיל 8 נתייתמה מאביה, ובגיל 15 נפטרה גם אמה, ונטל הדאגה לאחיה ואחיותיה הצעירים נפל על שכמה. היא נאלצה להפסיק את לימודיה בגימנסיה הפולנית ויצאה ללמד שיעורי עזר כדי לפרנס את משפחתה. לאחר כשנה חידשה את לימודיה בגימנסיה בד בבד עם לימוד שיעורי העזר. עם סיום לימודיה, לאחר בחינות הבגרות, החלה להכשיר עצמה למקצוע ההוראה. באותה תקופה עבדה בבית היתומים המפורסם של יאנוש קורצ'אק. בתום הכשרתה נתקבלה לעבודה כמורה מחנכת בבית ספר ממשלתי פולני, והייתה מורה יהודיה יחידה בין עשרות מורים גויים. את שיעורי הדת "דת משה", שהיו נהוגים בבית הספר ניצלה להסברת הרעיון הציוני, ולעידוד התלמידים לרכישת בולי הקרן הקיימת, דבר שהיה בלתי חוקי ומסוכן.
במרץ 1934 עלתה ארצה באמצעות נישואים פיקטיביים. בתחילה עבדה זמן קצר בתל אביב במטרה להרוויח כסף כדי להעלות ארצה את אחותה הצעירה, אולם הדבר לא עלה בידה.
לאחר זמן לא רב הצטרפה לקיבוץ גשר (אשדות יעקב) ומפאת תנאי האקלים הקשים עברה ליגור – כאן הקימה את ביתה. ביגור עבדה שנים רבות בגן הירק. עם בוא גלי העליה בתחילת שנות ה-50, יצאה ללמד במעברות וביישובי העולים: טירה, מגדל העמק ורמת ישי. מאוחר יותר לימדה באולפנים לעברית ברמת דוד, וכן לימדה במשק חברים עולים ותלמידים מבית הספר. בעבודת ההוראה ראתה אתגר גדול להקנות לתלמידיה באמצעות השפה גם את האהבה לארץ ישראל.
בשנים האחרונות עבדה בלגין ולא החסירה יום עבודה עד שחלתה. אולם ביגור, במעגלי המשק והחברה, לא מצאה את מקומה.
את משפחתה הגדולה גידלה וטיפחה בנאמנות ובמסירות ללא גבול. לפני כ-10 שנים שכלה את בנה הצעיר משה במלחמת ההתשה, אולם זכתה לראות את בניה ובנותיה האחרים מקימים להם משפחות ובונים להם בית. בדאגתה ובמסירותה ללא גבול, ובחתירתה המתמדת אל השלמות הבלתי אפשרית, התנגשה פעמים רבות אפילו עם בני משפחתה הקרובים ביותר.
לפני כחצי שנה חלתה. תחילה נדמה היה שמדובר בכאבים חולפים ועוברים, אולם נתברר שמחלת הסרטן הורסת את עצמותיה, והיא הלכה ודעכה מים ליום. אולם גם בשעותיה האחרונות והקשות ביותר לא דאגה לעצמה אלא המשיכה לדאוג לבני השפחתה ולכל הסובבים אותה.
