דבורה גנדניק – קיגל
שכלנו היום חברה יקרה, אחת מותיקות קיבוצנו עוד מתקופת חבורת העמק. מחלוצי אוקראינה אשר בחרף נפש פרצו גבולות ועלו ארצה בראשית העלייה השלישית. הייתה בין מניחי היסוד לפלוגות פתח-תקוה
ועין-טבעון ולפני שבע עשרה שנה באה עם חברה ליגור. זקופה וגאה התהלכה בתוכנו דבורה, נפש אצילה וחן של תבונה ופקחות ישראלית נסוכים עליה. נחנה בתבונת כפיים ובתפיסה מהירה ובכל אשר עבדה התבלטה בחריצותה, בכשרונה ובמסירותה. ידעה סבל וחולי, אך במאמצים נפשיים התגברה. חיוך קל של פיוס והשלמה על שפתיה הסתיר את עוית הכאב.
דבורה! את היית בתוכנו מאלה "צ נ ו ע י ה ג ו ת ו ע ל י ל ה" אשר כל כושר חיי הנפש שלך היה גנוז בך פנימה והיה קורן ממבטי עיניך ומזיו פניך. מאלה אשר "אַט אט תַעָבְרוּ בִּנתִיבוֹת חַיִים, עָבוֹר וְזָרוֹעַ סְבִיבְכֶם אֶת הָאֱמוּנָה וְאֶת הָטוֹהָר הַרוֹעֳפִים מִכֹּל יֵשׁוֹתְכֵם".
איככה עזבתנו? כמה דלונו בלעדיך?
הלב הזה אשר ידע כל כך להבליג על יסורים אשר לא אבה להכנע לחולשה ולרפיון, איכה עמד מדפוק.
אבן חן נעקרה מנזרנו. גדול הכאב.
