דבורה ורדי
אֶת הָאוֹר הַבּוֹדֵד שֶׁנִצְנֵץ וְדָעַךְ
וְאבַד בֲּמַחְשָׁך –
הַלֵב לֹא יִשְׁכַּח.
אֶת הָנֶשֶב הֶחָם שֶׁהִפְתִיעַ בַּקוֹר
וְהֵמִיס אֶת הַכְּפוֹר –
עוֹד אֶזְכּוֹר וְאֶזְכּוֹר.
פניה
נולדה בט"ו בשבט תש"ח – נפטרה בכ"ד תשרי תשכ"ט.
דבורה, בתם של חיים וצפורה נולדה ביגור בט"ו בשבט – חג האילנות, הצמיחה וההתחדשות, תאריך שמשליך סמליו על חייה השמחים, הערניים ומלאי המרץ. יחד עברנו עם דבורה את הפעוטון, הגנון, ואתה גם התרגשנו לקראת המעבר לכתה א'. בביה"ס התחלנו פרק חדש. לדבורה היה קשה בלימודים, קשה היה לה להתרכז. אולם בכח הרצון שלה היא הצליחה להגיע להישגים שלפעמים הדהימו אותה ונתנו לה כח להמשיך. כולנו שמחנו אתה שבסיום י"ב היא הגישה יחד אתנו את עבודת הסכום שלה. ידענו שגם פה עמד לצדה הרצון להיות עם כולם. אולם את החסר לה בלימודים היא השלימה בצורה מפתיעה בחיים החברתיים. הייתה לה שמחה טבעית שתמיד ידעה להדביק את החבר'ה. תמיד היא הופיעה בהופעות שקשורות היו בציוני-דרך כתתיים. הייתה הראשונה לרקוד ב"ערבים שמחים", ידענו שהרקוד הוא חלק אורגני של חייה השמחים. תמיד רקדה וידעה לרקוד. הייתה חברותית ונעימה לכל. ידעה להתאים עצמה לכל חברה ולהשתלב בתוכה, לכולנו היה קשר אתה. קשה היה לה, כשכולנו הלכנו לצבא ו"שנה שלישית" והיא נשארה במשק מפאת מחלתה. קשה היה לה כי היא אהבה את החבר'ה ורצתה להיות אתם. אך גם פה היא ידעה למלא לה את החיים בהעשרתם, יצירת חברה חדשה, ערנות לנעשה והעיקר – לשמור על מורל גבוה. בימי ששי-שבת כשהגענו הביתה, שמחתה הגיעה לשיאים. הייתה מקבלת אותנו בחיוך רחב ובלבביות כנה. ידענו שכמה מאתנו כותבים לה מכתבים מהצבא, וכתבנו לה על-מנת לשמור על קשר עם הבית. כי דבורה תמיד ידעה את המתרחש ואהבה לספר הכל. ידועה לנו גם מסירותה לילדים, גם בעבודה וגם לאחריה, היא אהבה לשחק ולהשתולל אתם. כבוד מיוחד שמור לה בעבודתה האחרונה ב"מטבח הורים". התפלאנו עליה שנקלטה במקום עבודה כל-כך מיוחד. מוזר, אבל גם הישישים אהבו אותה בשמחתה.
תמיד נזכור אותה בטוב הלב השופע, בחיוך המאושר אחרי ערב מוצלח, ברצון לעזור ולארגן הווי כיתתי – חברותיות עסיסית כל-כך שבזכותה ידעה דבורה לחפות על הכל. שמחה כזאת מן הדין היה שתמשיך להתלקח, אך היא לא זכתה לשלהב בעֵרתה בהורה סוערת. היא פגה בצהרי החיים כשהכל היה בהיר ומבטיח.
נחתום אותך דבורה, בלבנו כפרח תמיד.
