דב קבק

אני יושבת ומסתכלת באלבומי התמונות הרבים שנשארו לנו לזיכרון חי, תמונות מחייך הארוכים, ואני רואה אותך חזק ואיתן, עם יכולות למידה, התמדה ומסירות בכל אשר עשית. בכל מצב ידעת להפיק מהחיים ככל הניתן ולתרום במיטב יכולתך.

מהתמונות עולה גם אמא האהובה שלנו, שכבר מלאו 20 שנה מאז הלכה מאיתנו, שטיפחה את המשפחה וכל כך דאגה תמיד לבריאותך.

בזכרונות הילדות אני חוזרת לבילויי השבת בין זרמי המים בתלמים אשר בגן הירק, לנסיעות בעגלה רתומה לסוס בשדות המשק, וכשיצאת לעבוד בחוץ – חזרת מאוחר הביתה ומעט הזמן שהיה לך בשבילנו הוקדש לעזרה בהכנת שיעורי חשבון, על מילוי בריכות מים בצינור א' וצינור ב'.

היית חלק מאיתנו בכל יום מחיינו, והנה ערב בא ואתה אינך.

חנה שלם

#

– – אבא יוצא לפנסיה ומתחיל לעבוד במחסן הכללי. בבריאות נפש וללא היסוסים או הסתייגויות יוקרה, יושב בבודקה ומתחיל לעסוק בריכוז חשבונות הקנייה של המחסן. תחילה מחשב בראשו ולאחר זמן הוצע לו מחשבון כיס, אז היה זה חידוש. מי חשב על מחשבים?!

ערב ערב, במשך 17 שנים היה מגיע לביתנו, יושב ב"כורסת ארצ'י" ומתחיל בחקירת עומק של "מה נשמע בעבודה? מה לומדים הילדים? מה עשית במילואים?" וכו'. היינו מתווכחים איתו כשווה אלינו בגיל. היה מודאג מתהליך הפיחות שחל באמונה שבתפקיד הקיבוץ.

בזמנו הפנוי היה בולע ספרים, משתתף בחוג האזורי לספרות ומדי פעם נוטל רשות הדיבור לאחר שהתכונן בבית. היה מבקר באסיפות המשק ולעיתים היה ניגש למיקרופון לדבר. תמיד היה קצר בדבריו וענייני.

ראינו בך דוגמא לחיים של טעם, שלמות דרך, חריצות ונטילת אחריות מלאה על מעשיך בכל אשר עשית.

בינינו אמרנו: "הקמע של המשפחה, דוגמא להזדקנות מכובדת שהיתה בה השתבחות עם הזמן".

היית גאוותנו, אבא.

נזכרך לדוגמא באהבה –

מיכל

בזמן האחרון היתה התעוררות במשק. דובר הרבה על הדרכים שיש לנקוט בהן כדי להבריא אותו מבחינה כלכלית… צריך להחדיר לכל הציבור את הדאגה לעתידו הכלכלי של המשק. המחשבה היומיומית צריכה להיות מכוונת לייעול ופיתוח בענפי המשק, בחרושת ובמלאכה וגם בכל ענפי השירותים הקיימים אצלנו. כולם בדעה שאלה מפגרים מבחינת יעילותם בהשוואה ליתר ענפי המשק. אמנם לא קל לשנות הרגלים של שנים, אולם יש לזכור שבתקופה שלנו משתנים והולכים הרבה דברים בחיינו.

אחד הדברים שהייתי מציע לשנות – זה עניין העבודה בשבת… מחובתנו להקטין את העבודה בשבת עד למינימום ההכרחי. יש לבטל לדעתי את השירותים בשבת בכל הכיתות של בית הספר, פרט אולי לכיתות א' ו-ב'. כמו כן יש לבטל ביום זה את כל המטבחים בכיתות.

עיקר מחשבתנו צריכה להיות מופנית לקראת העתיד. הדור המבוגר בקיבוץ – שהתחיל לבנות את המשק מראשיתו – גדל והתפתח יחד עם הקיבוץ, אולם בינתיים הגיעה ההתפתחות למימדים כאלה שיש צורך בידע רב בכל הענפים, כולל השירתים.

הדור הצעיר, בלי ידיעה מספקת לא יהיה מסוגל לנהל משק מודרני מפותח. כל ענף וענף זקוק היום לידע רב. כל ענפי החקלאות והחרושת זקוקים לידע טכני גבוה. באם לא נדע להכשיר את הבנים והבנות שלנו בזמן – יש סכנה שהמשק שלנו יישאר בלי אקטיבה ראויה לשמה המסוגלת לנהל משק גדול, מסועף ומתפתח כמו יגור.

כמו כן צריך להכין את הדור הצעיר שיהיה מסוגל לנהל את המשק מבחינה אדמיניסטרטיבית-ארגונית. לשם כך יש להכשיר מזכירים, גזברים, רכזי משק ועבודה, פעילי תרבות וכו'…

פעם האמנתי ב"אוניברסיטאות" של גורקי – אוניברסיטאות החיים, כאשר החיים היו פחות או יותר שלווים, וכשהעבר, ההווה והמחר עברו ללא שינויים רבים. אולם עכשיו, בימינו אלה, כאשר היום אינו דומה לאתמול והמחר שונה לגמרי מהיום – יש צורך באוניברסיטה לימודית ממש.

הקיבוץ התגאה בהישג גדול: כל ילדיו הם בוגרי תיכון. כיום זה לא מספיק. יש לתת לבנינו השכלה גבוהה, כמובן לאלה המסוגלים לכך.

פנינו לעתיד בנינו. נעשה כולנו מאמץ משותף כדי להכשירם לקראת עתידם ועתיד ביתנו הקיבוצי כדי שנעמוד איתן מבחינה כלכלית וחברתית גם יחד.

(יומן יגור, 26.7.1968)

איך הגעת לעבודה ב"הזרע" לפני 24 שנים?

כידוע, בשנות ה-40 היה ביגור גן ירק גדול של 250 דונם, אחד הגנים הגדולים בארץ. הואיל ובשנים 1939-1940 היתה סכנה של סתימת דרכים מחמת המלחמה ואיימה סכנה שלא נקבל זרעים מחו"ל – הייתי בין הירקנים הראשונים בארץ שהתחילו לגדל זרעי ירקות לאספקה עצמית. עד אז כל הזרעים הגיעו מעבר לים. כמגדל זרעים הייתי קשור כל הזמן והייתי ער לבעיות "הזרע" בתקופה ההיא. "הזרע" נוסדה ע"י הירקנים וארגון הפלחה נכנס ל"הזרע" רק לאחר כמה שנים.

מה אתה יכול לספר על התפתחות "הזרע"?

במשך השנים, לא במעט הודות להתפתחות גידול הירקות בארץ – פיתחה "הזרע" הרבה זנים חדשים ומתאימים לכל איזור ואיזור. עם כניסתי לעבודה שם היו 45 זנים של ירקות, מאז פיתחנו עד היום קרוב ל-150 זנים.

מה בקשר לייצוא זרעים לחו"ל?

לאחר שהגענו להישגים ניכרים בגידות זרעים והאספקה העצמית נפתרה, התחלתי בטיפול בשיווק זרעים לחו"ל. מובן מאליו שזה לקח כמה שנים טובות עד שהכירו אותנו ע"י נסיונות נרחבים בשדות בחו"ל. כיום אנו מייצאים זרעים ל-20 מדינות בכל היבשות החל מארצות הברית, צרפת, אנגליה, בלגיה, הולנד, ארצות אפריקה ואפילו עד סין הגענו, שלא לדבר על השכנים שלנו.

מהו היקף השטחים לזרעי ירקות ומי הם המגדלים?

התחלתי בקרוב ל-2000 דונם ועכשיו הגענו ל-12 אלף דונם זרעים. המגדלים היו בהתחלה חוות "הזרע" בעיקר אולם כיום, עם ההתרחבות, אנחנו זקוקים למגדלים במשקים ויש תוכנית פעולה ב"הזרע" למצוא מחדש משקים שיתחילו לגדל זרעי ירקות. רוב הזרעים לבצל מגדלים מושבי הגליל (בגלל הגובה מעל פני הים) וכן ערבים מיהודה ושומרון. גם משקי הגולן התחילו בגידול זרעים שונים.

איך חזרת הביתה לאחר יציאתך לגמלאות?

הודות להישגים במשך שנות עבודתי ב"הזרע", וכן הודות לשיתוף פעולה מלא וטוב עם כל הגורמים שיצא לי להיפגש איתם, אני חוזר הביתה במצב רוח טוב ובסיפוק רב. השתלבתי בעבודה חלקית במחסן הכללי ואני מקווה לנצל את הזמן הפנוי שלי למשפחה, וכן לקריאת ספרים – דבר שעד כה קצת הזנחתי.

(קטעים מתוך ראיון שנערך עם דב לרגל סיום עבודתו ב"הזרע" וצאתו לגמלאות בגיל 75, אפריל 1975)

כבר בשנים הראשונות לעליה על הקרקע ניסה המשק, ביוזמת החברות, לגדל ירקות בתנאי בעל. למרות כל הרצון הטוב והמסירות הרבה לא הצליח הניסיון, בעיקר בגלל חוסר מים להשקייה וחוסר ידיעה בגידול ירקות.

בשנת 1933, משהגיעו מספר חברים מהעליה הגרמנית אשר היו ירקנים מקצועיים, ובאופן מיוחד עם גילוי המים באותה שנה, חל מפנה בשטח זה.

עם בואי ליגור בשנת 1933 הקיף גן הירק עשרה דונמים שהניבו פרי יפה. את הסיור הראשון שלי במשק עשיתי בליווי בת-שבע חייקין ז"ל. באתי ליגור לאחר שנתיים עבודה בגן הירק של בית-אלפא, שם הכניסוני החברים לכל העבודות הקשורות בגידול ירקות. בת-שבע גוללה לפני חזון גידולו המהיר של המשק ושל העיר חיפה וחיוניותו של גן ירק גדול כמקום לקליטת עליה וכן לסיפוק מזון חשוב לחברים, ונוסף לזה לנצל מבחינה כלכלית את קירבת העיר.

23 דונם היתה ההתחלה הצנועה של גן הירק שבהתפתחותו הגיע ל-250-300 דונם. מעט המים שהוקצה בו לנו מבאר א' נוצלו במלואם. ההשקייה היתה בתלמים ודרשה התמחות וידיעה רבה, ביחוד כשהיינו צריכים להשקות בלילה. ברבות הימים למדו את המלאכה רוב עובדי גן הירק.

הדחיפה להתפתחות הגן נתנה כריית באר ב'. העבודה היתה קשה. רוב העובדים בענף היו בחורות, הבחורים בקושי הגיעו לשליש. מנינו אז כ-20 עובדים קבועים. רוב החריש היסודי נעשה ע"י טרקטורים. על יתר העיבודים – הובלת זבל, פתיחת תלמים וקלטורים – בעזרת בהמות עבודה. אסיף פרי – על טהרת עבודת ידיים. בהעמסת פרי על העגלות ומהעגלות למכוניות משא שותפו הבחורות בשוויון זכויות מלא…

לשיא התפתחותו של הגן הגענו בשנים 1945-1946 כאשר עיבדנו 300 דונם והקבוצה היתה מגובשת. העובדים רכשו ניסיון וידע כיצד לגדל ירקות בכל עונה. אלא שעם פרוץ המאבק, מלחמת הקוממיות, ועם קום המדינה התחילו שטחי הגן להצטמצם. מדי שנה הוברר שאדמותינו אינן הכי מתאימות לגידול ירקות ולאט לאט החלה פרשת חיסול הענף, עד שחוסל כליל בשנת 1960.

עומדים אנו לפני הגברת העליה ואני מקווה שעוד נחזור לגן כשברשותנו ידע וניסיון ונוכל לגדל את הירקות המתאימים לאקלים ולקרקע שלנו, וכך לנצל את הניסיון שנרכש בעיבוד גני הירק במכונות חקלאיות שונות.

(מתוך "ספר יגור", 1965)