נולד – 1906
נפטר – כ"ו בשבט תש"ם, 2.2.1980
דב נולד בוורשה, פולין, וגדל על ערכי היהדות ואהבת ציון. למד ב"חדר" והשתייך בצעירותו ל"פועלי ציון".
עם הכיבוש הגרמני עדיין היה בוורשה, אבל הצליח לחמוק מהעיר ולחצות את הגבול לרוסיה, שם נתפס, הוגלה למחנות עבודה בסיביר וגוייס לצבא הפולני של אנדרס.
כאשר הגיע צבא זה לגבולות הארץ, ערק מתוכו, כאחרים, והגיע לקיבוץ יגור ב-1943.
ביגור התבלט דב בעיקר באי התבלטותו. שקט ונחבא אל הכלים, תמיד שבע נחת מחלקו וטרוניה לא מעלה על שפתיו.
שנים רבות עבד בלגין בהלחמת בדיל. גם כשהחום ליד פטישי ההלחמה היה ללא נשוא, המשיך הוא במלאכתו ללא סימן ואות של אי נוחות. תקופה ארוכה עבד גם במטבח, עבודה שדרשה מאמצים פיזיים גדולים וגם כאן ללא עוררין. אכן, דב מצא ביגור את ביתו.
מירב קורת הרוח בחייו הסבו לו ילדיו. בפליאה הביט איך ילדיו גדלים, מסיימים לימודיהם, מקימים משפחות ויולדים לו נכדים ונכדות. אהבתו לילדים ולנכדים לא ידעה גבולות. הצלחותיהם פיצו על האפרוריות שבחייו.
דב לא היה בדיוק הטיפוס ה"מתקיים" שחי על פי תיאוריית הקיום של צ'ארלס דרוין. פסיבי ורודף שלום היה ולא ניחן במרפקים ובאסרטיביות.
בשנים האחרונות גברה עליו הבדידות והביאה אותו לכמה נסיונות לצאת מקליפתו, להצטרף לטיולים, הרצאות ופעילות משקית. אך בריאותו לא עמדה לו.
יהי זכרו לברכה בתוכנו.
