זושקה רוזמרין

28/09/1902 - 29/06/1985

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ו אלול התרס"ב

תאריך פטירה: י' תמוז התשמ"ה

ארץ לידה: פולין

תנועה ציונית: השומר הצעיר

מקום קבורה: יגור

מסמכים

משפחה

זושקה רוזמרין

זושקה נולדה ב-1902. מוצאה מבית אדוק ורק בהסתר, ללא נטילת רשות מההורים יצאה מהבית ועלתה ארצה. הנוער בעיירה היה ברובו ציוני והאוירה הציונית השפיעה גם עליה. הייתה חניכת "השומר הצעיר" בגליציה, ומקבוצת העולות הראשונות מעיר מולדתה, בתקופת העלייה השלישית.
עלתה ארצה בשנת 1921 עם קבוצת שבע בנות שהתפרסמה בכיבוש עבודה בכביש. בארץ עבדה בניפוץ אבנים לחצץ בקבוצה שכונתה "והחזיקו" – רמז לשבע בנות שהחזיקו בגבר אחד שעבד איתן. למרות חששות המוסדות כי העבודה תקשה על בנות ישראל הענוגות, הן הצטיינו בעבודה והגיעו לשיא של מכסה יומית דומה למכסת הבחורים המנוסים בעבודה זו. בתחילה הן עבדו בכביש נצרת – עפולה. גרו באוהל וישנו על הקרקע. מארגזים סידרו לעצמן רהוט ארצי, אף גינה וסמל התנועה מחצץ לפני האוהל. לאחר גמר כביש זה, עברו לעבוד בפתח תקוה בקטיף שקדים. כאשר גם עבודה זו הושלמה חזרו לעבודה בכביש, הפעם בג'נין.
מאוחר יותר הצטרפה לקבוצת "כַּבָּרָה" שעבדה בייבוש ביצות. שם עבדה בניהול הבית שכלל גם משק עזר קטן: פרות, גן-ירק ועוד.
זושקה הצטרפה לפלוגת טבעון. בתקופה ההיא נולד בנה הבכור הדר. איתו עוד נטלטלה בין קיבוץ עין חרוד וירושלים ובשנת 1928 הגיעה המשפחה הצעירה ליגור.
רוב שנותיה ביגור עבדה בבתי תינוקות ולעיתים מוסרת תור במטבח, עד שפנתה מקומה לדור הבא. מאז עבדה שנים רבות במסירות רבה במעגלה.
לזושקה היו בחייה שעות רבות של סבל ומצוקה אך תמיד נענתה לקראתך כשחיוך צנוע ומלבב נסוך על פניה.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • בקבוצת

    הנני מחניכי "השומר הצעיר" בגליציה ומקבוצת העולות הראשונה מעיר מולדתי – סטרי, בתקופת העליה השלישית. עליתי ארצה בשנת 1921 עם קבוצה של שבע בנות שהתפרסמה בכיבוש עבודה בכביש – עבור חברות.

    מוצאי מבית אדוק, ורק בהסתר, ללא נטילת רשות מההורים, יצאתי מהבית ועליתי. הנוער בעירנו היה ברובו ציוני והאווירה הציונית בעיר השפיעה גם עלי. עלינו בדרך וינה-טריאסט, הדרך המקובלת אז של העליה החלוצית.

    בספרו של צבי לבנה "פרקי העליה השלישית" מסופר על שתי קבוצות של שבע בנות חלוצות, אשר זו אחר זו השתלבו בעבודה בכביש הודות למסירותן והתלהבותן – למרות חששות המוסדות מפני הליכתן של בנות ישראל הענוגות לעבודה קשה זו. אני השתייכתי לקבוצה שנתנו לה את השם "והחזיקו", רמז לשבע בנות שהחזיקו בגבר אחד, כי היה בינינו בחור יחידי. הבנות של קבוצת "בת שבע" ושל קבוצת "והחזיקו" עבדו בניפוץ חצץ, הצטיינו והגיעו לשיא במכסת התוצרת היומית, דומה למכסת הבחורים המנוסים בעבודה זו. עבדנו בתחילה בכביש נצרת-עפולה. גרנו באוהל בלי מיטות וישנו על הקרקע. מארגזים סידרנו ריהוט ארעי, אף גינה לפני האוהל וסמל התנועה מחצץ. רבים באו והתפלאו על "מאהל הבנות". בגדי עבודה לא קיבלנו. במהרה נקרעו הנעלים הקלות שהבאנו איתנו מהגולה, ובאין החלפה חיתלנו את רגלינו בסמרטוטים והמשכנו לעבוד. כשנה וחצי נמשכה עבודתנו בכביש הזה. למרות מצבנו הדחוק לא רצינו לקבל מתנות מתיירים שונים, אשר ריחמו עלינו והציעו לנו בגדים חדשים או נעלים חדשות.

    לאחר שנגמרה העבודה בכביש נצרת-עפולה עברנו לפתח תקוה, שם עבדנו זמן מה בקטיף שקדים. כאשר נגמרה גם העבודה הזאת חזרנו לעבודה בכביש, הפעם בכביש ג'נין. לאחר שהקבוצה שלי התפזרה הצטרפתי לפלוגה אחרת והמשכתי בסלילת הכביש חיפה-נוה שאנן.

    לאחר זמן הצטרפתי ל"קבוצת כברה", שעבדה בייבוש ביצות בסביבת מעגן מיכאל של היום. היינו שתי חברות בפלוגה, ניהלנו את משק הבית ואף טיפלנו במשק-עזר קטן שכלל: פרות, גן-ירק ועוד. שם חליתי בקדחת, וכאשר החלמתי הצטרפתי ל"שומריה" – מחנה חלוצים מהשומר הצעיר בסביבת חיפה.

    לאחר זמן הצטרפתי, מסיבות אישיות, לקיבוץ עין-חרוד (כפי שנקרא אז הקיבוץ המאוחד) ונשלחתי לפלוגת עין-טבעון. בינתיים – ואני אֵם – הייתי כשנה וחצי במשק עין-חרוד. לאחר מכן נשלחנו לפלוגת ירושלים, פלוגת החוצבים. הפלוגה, כידוע, לא החזיקה מעמד וחלק מחבריה הופנו ליגור.

    כך הגעתי למשק בשנת 1928. במשך רוב שנותי עבדתי בטיפול בתינוקות, עבודה בה התמחיתי. לעתים מסרתי גם תור במטבח. כך נמצאת אני ביגור למעלה משנות דור – 35 שנה.

    זושקה רוזמרין

    "ספר יגור", עמ' 281