זלמן ויין

08/08/1908 - 11/03/1990

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"א אב התרס"ח

תאריך פטירה: י"ד אדר התש"נ

ארץ לידה: פולין

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: מלכה ויין

בנים ובנות: חיה ויין, צופיה ויין

זלמן ויין

זלמן ויין, נולד בשנת 1908 בעיירה קרינקי אשר בפולין למשפחה מסועפת בעלת מסורת ציונית. ערב עלייתו ארצה בשנת 1926 קיבל מחבריו לתנועה "ברכת דרך" שבה נאמר: "אנחנו מאחלים לך חיים סוציאליסטים רגועים". עם הגיעו ארצה, הצטרף לפלוגת "גדוד העבודה" בירושלים. משם עבר לאזור חדרה ששרץ ביצות, ובה גם חלה בקדחת. לאחר מכן השתתף בסלילת כביש ים המלח – ירושלים. המשך דרכו בארץ מוביל אותו אל קבוצת "עין טבעון" אשר בכפר יחזקאל בעמק יזרעאל. ב-1930 מצטרפת הקבוצה לתל יוסף וב-1932, עקב משבר אידיאולוגי, עובר חלק נכבד מהקבוצה, ואתם ויין, ליגור, כדי לחזק את המשק לקראת האיחוד עם ה"פלוגה". ב-1933 מקים ויין משפחה ביגור וכאן נולדות בנותיו. חברי "עין טבעון" מטביעים את חותמם ביגור בעבודה ובחברה. ויין נחלץ לכל משימה בהתיישבות ובהגנה. מתגייס לנוטרות ומשתתף בעלייה לחניתה הנצורה. הוא מדריך בספורט מגן בבי"ס "טיץ". ויין משתתף באופן פעיל גם בחיי התרבות של יגור, הוא נוטל חלק בריקודים הסוערים והוא גם מנגן בתזמורת יגור בניצוחו של שרת.
המשך דרכו ההתנדבותית מוליכה אותו לתחנות הבאות: עזרה למשק דפנה בשנת 1940. מלחמת השחרור מוצאת אותו באדמות "חלוצה" ו"ביר עסלוג'" (לאחר מכן קיבוץ משאבי שדה). בשנות ה-50 הוא מגוייס לועדת המשק של הקיבוץ המאוחד, ומטעמה הוא נשלח ללוות את ישובי ההר בגליל העליון: קיבוץ מלכיה וביחוד יראון, שבה היה נערץ על כולם. תמרור נוסף בדרכו: הסמינר הרעיוני ב"אפעל" בשנת 1966.
אך מעל לכל, ויין הוא איש עבודה בכל רמ"ח אבריו. שנים ארוכות הוא איש ענף ה"חצירים" והמספוא. אפשר להגיד שויין והמספוא חד הם. כל השנים הוא חלק מהגרעין הקשה הקובע את דרכו של הענף – תמיד בישיבות ארוכות לתוך הלילה על תכניות השקייה ומחזור זרעים ואח"כ, שעות ארוכות בשדה, על תעלות השקייה וערוגות הצפה, או עם החרמש והקלשון ביד. עם איחוד "גידולי שדה" ביגור ממשיך ויין במשמרות על הטרקטור כל עוד מאפשר לו כוחו.
עם הקמת ביח"ר "טובופלסט", הוא מצטרף אליו כחלק מהגרעין הראשון של החברים שעברו לעבוד בו. וגם כאן הוא מתמיד שנים ארוכות בעבודה קשה ליד המכונה. וכך כמעט עד ימיו האחרונים, משתדל להגיע ולו לשעות ספורות, גם כשכבר כשל כוחו במחלה.
ויין. כל חייו היה אדם מסוג ערכי קיבוץ, חברה ועבודה. אך מעבר לזה היה בעל מאור פנימי וסבר פנים. בת צחוק לא סרה מפניו גם בשעות הקשות ביותר. גם בימים של חולי ומכאוב, שכל כך מרובים היו בשנים האחרונות. שמר על סבר פנים אופטימי ותמיד התעניין תחילה בשלום הסובבים.
ויין. נזכור אותו תמיד כאיש אמת ומצפון. כאיש משפחה ושמחה. כאיש רעים.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • איש נוף ירוק

    – – –

    היה היה נוף ירוק ביגור, והוא היה ענף מרכזי וחשוב.

    זה היה המספוא הירוק, או כפי שנקרא בקיצור – "החצירים".

    אז, בשנים שלפני קום המדינה, הפלמ"חניקים ששהו אז ביגור תמיד ביקשו לעבוד בענף זה.

    החברים שעבדו בחצירים היו חקלאים אותם יצרה המהפכה הציונית. מסורים וקשורים לאדמה היו, הפכו את הנוף לירוק מרהיב עין, ובעבודה קשה הצליחו להוציא מהאדמה את המספוא הירוק בשביל הבקר.

    החברים האלה עבדו כקבוצה מלוכדת ומקצועית, ואחד המרכזיים שבהם היה ויין.

    אני, שצורפתי לקבוצה, התרשמתי ממנו במיוחד.

    אני זוכר את זלמן ויין כחקלאי הקשור מאוד לעבודתו, יפה תואר, חזק, קשור למשפחתו ואוהב אותה.

    הוא היה חלק חשוב מהנוף החקלאי ביגור, איש שיחה נעים, ובשטחים רבים שימש דוגמה לאחרים.

    אנחנו נזכור את ויין כאדם שסימל תקופה יפה בחיינו ביגור.

    נזכור אותו רק לטוב.

    י. בוריצר

    יומן ליום השלושים

    20.4.1990

  • מכתבי תנחומים

    מכתב מיהושע חבושי

    למלכה ולמשפחת ויין שלומות!

    היתה לי הזכות לגור יחד עם זלמן בשנות הארבעים בקיבוץ דפנה, שם היה שליח של הקיבוץ, עם עלייתו לקרקע. תוך תקופת מגורינו ביחד עמדתי על אצילות נפשו, על השקט הנפשי אשר השאיר סביבו חום ואהבה לכל מכיריו.

    זלמן היה איש אציל מבית יהודי ציוני וחם, וכל חייו עמל בשקט ובהתמדה…

    יהי זכרו ברוך לעד!

    שלכם,

    יהושע חבושי

    חיפה, 18.3.1990

    ****

    קיבוץ דפנה, 15.3.1990

    למזכירות קיבוץ יגור שלום,

    חברי קיבוץ דפנה משתתפים באבלכם על מותו של החבר זלמן ויין ז"ל, שנחלץ לעזרת משק דפנה במשך השנה הראשונה להקמתו.

    בשם חברי דפנה העבירו את תנחומינו למשפחה.

    בכבוד רב,

    עוזי רווה

    מזכיר פנים

  • יגור על סף השנה החדשה

    נזדמנו 13 חברים לפי הזמנת מערכת היומן, לשיחה על הישגיה ומחדליה של יגור בשנה שעברה, ועל משאלות-לב לקראת השנה החדשה – תש"ל.

    זלמן ויין:

    תפילה בציבור רצויה לאו דווקא ערב ראש השנה, אלא במשך כל השנה. יש ברכה מקובלת מאוד – "הרבה עושר". אצלנו צריך להוסיף לברכה הזאת, שכל הציבור ייהנה ממנו באופן שווה. עושר עלול לקלקל אנשים גם אצלנו, אבל אם הציבור כולו נהנה ממנו – ברכה בו. עושר כזה אני מאחל למשק.

    אין זה סוד שיש בתוכנו חברים רבים שחיים אצלנו בגופם ולא ברוחם. לפעמים אני חושב שאנו עושים עוול רב לחברים אלה, שלא מגיעים אליהם ומשאירים אותם בבדידותם.

    אין לי כל ספק ששיחות אלו שאנו מקיימים כאן ערב ראש השנה, ולו היינו מקיימים אותן במשך כל השנה – הרבה היינו מתקנים, ויכול להיות שחברים רבים היו חיים גם ברוחם בקיבוץ.

    ידוע הסיפור על עולה אחד שבא ממזרח אירופה והתאונן על חייו בארץ, בכל מיני שטחים. שאלו אותו: איך זה היה שם בקשר לפרנסה ודברים אחרים? על כך הוא השיב: אין על מה להתאונן.

    ובכן, למה עלית ארצה?

    זהו – ענה – פה אני יכול להתאונן.

    גם הקיבוץ הוא לפעמים כתובת טובה לתלונות.

    נברך את עצמנו כי חוץ מהתלונות נראה גם את העיקר.

    יומן יגור, 14.9.1966