חביבה שטראוס

11/05/1912 - 25/05/1995

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ד אייר התרע"ב

תאריך פטירה: כ"ה אייר התשנ"ה

ארץ לידה: ליטא

עבודה: מטבח, מתפרה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: אלי שטראוס

אחים ואחיות: חיה סובוטניק

בנים ובנות: חנה פיילר, יצחק שרון

נינים ונינות: אורי פיילר, איתי פיילר

חביבה שטראוס

נולדה: 11.5.1912
נפטרה: 25.5.1995

חביבה נולדה בעיירה קורשאן שבליטא, למשפחה בת שבע נפשות: האב מנדל היה רב, האם שרה וחמשת ילדיהם. רוב משפחתה נספתה בשואה. את אביה הכירה מעט מאוד, שכן נפטר בהיותה כבת שלוש. האם, שהיתה תופרת, עבדה קשה, אך פירנסה וגידלה את ילדיה ביושר, כבוד ומוסר גבוה לעבודה. חביבה למדה בבית הספר התיכון בוילנה. עלתה ארצה כשהיא דוברת, כותבה וקוראת עברית, רוסית וגרמנית, בנוסף לשפת האם שהיתה ליטאית ויידיש.
טרם עלייתה ארצה הצטרפה חביבה לנוער החלוצי והיתה בהכשרה בשיבלי שבליטא. ידידיה מההכשרה יודעים לספר עד כמה היתה אהובה ומקובלת. חביבה היתה דמות דומיננטית, ונודעה ביושרה, בכושר עבודתה, ומעל לכל בנאמנותה הבלתי מתפשרת לידידיה הרבים, עימם שמרה על קשר במשך שנים רבות.

בשנת 1937 עלתה חביבה ארצה ומיד הגיעה ליגור. כאן הכירה את אלי שטראוס וביחד בנו ביגור את ביתם. בשנים הראשונות עבדה, כמו הרבה חברי יגור אז, בעבודות קשות מאוד, גם בעבודות חוץ כמו ביקבי ראשון לציון. מאחר שלמדה תפירה בליטא, עבדה מספר שנים בתפירה, אך מרבית שנותיה עבדה במטבח, עד אשר חלתה ונאלצה להפסיק.

לא רק ידידה נאמנה היתה חביבה. ילדיה ונכדיה יודעים לספר איזו אשה, אם וסבתא מסורה וחמה היתה. כמעט בכל שעות היום, אם הגעת לחדרם של חביבה ואלי מצאת שם תמיד אחד מבני המשפחה: בן או נכד. חביבה יצרה פינה חמה, שהיתה ממש כמו אבן שואבת, ומשכה אליה את כל בני המשפחה. את עיקר אהבתה הפנתה לילדים, ולא רק לילדיה שלה. הרבה מילדי הקיבוץ אהבוה והיו מגיעים אליה בכל מיני נסיבות.
אשה חכמה ומשכילה היתה, עם הרבה מהמנטליות של העיירה, במובנה החיובי. היתה “יידישע מאמא”, שהיום כמעט שלא מוצאים. בעלת חוש הומור ואוצר בלתי נדלה של בדיחות שהיה לה.

חביבה יקרה, עד כמה קשה הפרידה.

יהי זכרך ברוך!

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • א מ א

    אמא. מילה שמכילה עולם ומלואו, ואולי המילה היקרה ביותר בעולם. אותה אמא שאוהבת ללא גבול, מסורה ודואגת, כואבת כשכואב לך ומאושרת כשטוב לך. אמא שאין באהבתה ובמסירותה שום טיפת אנוכיות, ולפעמים נדמה לך שהיא קיימת רק בשביל לאהוב אותך. ואת תוהה, כיצד יכולה נשמה אחת להכיל כל-כך הרבה אהבה.

    זאת בדיוק אמא שלי.

    העבודה היתה אצלך ערך עליון, כמו גם אהבת הזולת והאופטימיות הרבה שניחנת בה. ידידים רבים היו לך, ואת זאת אני זוכרת משחר נעורי. רבים מידידיך, שחלקם גם היו עימך בהכשרה, ידעו לספר עד כמה דומיננטית היית שם בחיי החברה ועד כמה אהבו אותך. ואין זה פלא, שכן אוהבת אדם באשר הוא אדם היית.

    ובזה היה כוחך.

    כל-כך מוכשרת ואינטלקטואלית, אך לעולם לא היית מתנשאת. אהבת לצטט את פושקין. דיברת בכאב, חיוך ואהבה על הסופר שלום עליכם, וגם התמצאת היטב בכל הקורה בתרבות של ימינו אנו.

    קיבלת בבית בו נולדת חינוך כל-כך טוב, שכלל בעיקרו נימוס, כבוד ודרך-ארץ לזולת, וזאת השתדלת להעביר אלינו. כל-כך גאה הייתי תמיד בחינוך הנפלא שלך.

    בכל מקום שהיית השתדלת שלא ליפול למעמסה או להדאיג אחרים, גם אם לפעמים היה לך מאוד קשה.

    זוכרת אני, כשסעדתי אותך בבית החולים, כיצד ניגשו אלי האחיות ואמרו: גברת פיילר, אמא שלך שייכת ל”דור הנפילים” שלא יקום אחריו דור כזה.

    ואותן בדיחות נפלאות שלך, בדיחות חכמות, שסופרו חציין בעברית ואילו העוקץ המסיים היה ביידיש, כי בעברית זה לא נשמע אותו הדבר… וכמובן אהבתך הגדולה לילדים. הו… כמה אהבת ילדים.

    אמא יקרה ואהובה – קשה הפרידה, אך תמיד תהיי בלבי ואורך יאיר את אורי.

    שלך באהבה

    חנה

    יומן ליום השלושים

    30 ביוני 1995

  • א מ א

    אמא, נזכור אותך לעד כאדם וכאשה בעלת מטענים ועוצמה רגשית מאוד מאוד חזקים וחמים. בראש ובראשונה את אהבתך אלינו, שהיתה מדהימה בעוצמתה. ואכן, המושג של אמא המוכנה לעשות הכל, הכל ויותר! ולא חשוב הקורבן! את היית סמל.

    בעלת חום אנושי ונפשי טעון ומיוחד במינו, אשר לא פעם היקשה עליך ועלינו וסביבתנו, אך תמיד ליווית אותנו בדאגה ובאהבה אין קץ. וכשהיה צריך לטפל בנו, במחלות, מצוקות והתמודדויות, תמיד היית שם, מוכנה לכול. ובחום האנושי והנפשי שלך נוכל להשתמש לכמה תקופות חיים, ועוד יישאר.

    תנוחי סוף סוף על משכבך בשלום ובשלווה.

    באהבה מבנך, יצחק.

    יומן ליום השלושים

    30 ביוני 1995

  • חביבה

    חביבה היתה סבתא אוהבת וחביבה, ומכאן כנראה גם בא שמה.

    היא אהבה אנשים ואנשים אהבו אותה.

    בלבי ובלב בני היא תישאר תמיד.

    אנה

    יומן ליום השלושים

    30 ביוני 1995