חוה איזן-ביידיץ
חוה נולדה בשנת 1898 בעיר קטנה ברוסיה הלבנה למשפחה ציונית אשר כבר ב-1913, שנה לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, עלתה ארצה והתיישבה במושבה יבניאל, בגליל. תנאי החיים בימים ההם ביבניאל היו קשים מאוד והמשפחה סבלה סבל רב. לפני שהגיעה ליגור בשנת 1926, היתה חוה חברה בחבורות עבודה שהיו אז למכביר בארץ.
חוה הגיעה ליגור לפני האיחוד עם "פלוגת חיפה". פה הכירה את מרדכי איזן והקימה איתו משפחה. במקומות שונים עבדה חוה: ברפת, בבית-התינוקות, ואחר-כך שנים רבות בחדר-האוכל של בית-הספר ובחדר-האוכל של כתות-המשך בצריף, בשדרת האזדרכת (מעבר לואדי). שלוש ארוחות ביום אכלו אז הילדים בחדר-האוכל שלהם. לעבודתה המסורה של חוה בחדר-האוכל של בית-הספר יצאו מוניטין רבים, הודות למאמציה הבלתי נלאים להגיש לילדים אוכל חם וטעים, גם בתנאים הנחשלים של הימים ההם. למבוגרים שבינינו זכורה היטב סוללת הפרימוסים שחוה "גייסה" כדי לשמור על חום האוכל וטעמו הטוב.
לאחר מכן היתה משך שנים שותפה של הלנה ויסברוד במחסן הגרביים, ובתום תקופה זו – שלחה ידיה אל המעדר והמגרפה והיתה לעזר במשך שנים לעובדי הנוי בשמירה על נקיון פינות מוזנחות וטיפוחן.
לפני כשנה וחצי עברה חוה לגור בבית-אחוה. פה היא השתדלה שלא ליפול למעמסה על הזולת.
לפני כשבועיים נתקפה בכאבים עזים, אושפזה בבית-חולים ואף עברה ניתוח, אבל למרבה הצער לא חזרה עוד לאיתנה. אור ליום שבת, י"א חשון, עצמה עיניה לנצח (19.10.1991).
הלכה מאתנו חברה ותיקה, מהראשונות (הגיעה ליגור 3 שנים לאחר היווסדה) במשק.
חוה היתה אישיות חזקה, בעלת אופי תקיף ורצון חזק, ידעה לעמוד על שלה וללכת בדרכה היא, אשה חכמה. כל מה שעשתה בשכל ובתבונה עשתה ובמסירות ואחריות למופת. הצניעה לכת, לא עסקה בצרכי הכלל אולם היה לה חוש ועין לצרכי הפרט והיו חברים קרובים לה שמצאו אצלה אוזן קשבת לבעיותיהם וענות לבם. חוה לא עסקה בפוליטיקה, אולם מתוך הומניות עמוקה שבלב סלדה מכל מעשי דיכוי והתנגדה חריפות להתנהגותם של אנשי ההתנחלויות בשטחים.
שישים וחמש שנים התהלכה איתנו חוה. בשקט, בענווה, כאילו על בהונות הרגליים, אולם בזקיפות קומה פנימית וביושר לב.
חבל, מה חבל, שחוה איננה עוד איתנו!
יהא זכרה ברוך!
