חיים ורדי
חיים נולד למשפחת רוזנר ב-1913, בפירט שליד נירנברג, גרמניה. בהיותו בן שנתיים נפטר אביו משחפת, ומאז – ילדות קשה, לימודים לא סדירים, מלחמה, ופעילות בתנועת הנוער הקומוניסטי, שבגינה ישב שנתיים במחנה הריכוז בדכאו.
ב-1935 עלה ארצה והגיע ליגור. קליטתו לא הייתה קלה: עבודה קשה במחצבה, מחלת הטיפוס, קשיי המיעוט הייקי… במשך הזמן הקים משפחה עם צפורה, והחל לעבוד כנוטר וכשומר שדות.
ב-1942 התגייס לבריגדה, ושרת בה ארבע שנים, מהן שלוש שנים באיטליה ובצרפת. הוא שב הביתה מעט לפני "השבת השחורה", ואחר-כך ישב בכלא ברפיח יחד עם רוב חברי יגור.
שנים רבות עבד חיים כצבעי וכגנן. אחר-כך היה מרכז הקניות של מחסן ההלבשה ביגור במשך אחת עשרה שנים, והיה הגבר הראשון ביגור שכיהן בתפקיד מסוג זה. ב-1968 נפטרה הבת, דבורה, ממחלה קשה. תשע שנים לאחר-מכן נהרג הבן, ערן, בתאונת דרכים בצבא, ועשר שנים אחר-כך נפטרה צפורה. עם המכות האלה התמודד חיים בדרכו שלו, ללא מתן ביטוי לרגשות, בגישה פרקטית ומעשית, מתוך רצון להמשיך ולמצות את הטוב האפשרי. במשך השנים התהדקו הקשרים עם עמרי ואסף – בניו של ערן, וחיים המשיך תמיד לשפר את איכות החיים. ואכן, מאז ומתמיד שאף חיים לנצל כל הזדמנות כדי להנות ולהתקדם. לערכים ולמחוייבויות הקיבוציות התייחס בצורה ליברלית הקרובה יותר למה שמקובל כיום. כך חזר בזמנו מן השרות בצבא הבריטי עם רדיו פרטי, שהיה הרדיו השני ביגור אחרי זה שבחדר-האוכל. במשך השנים ניהל בית מסודר, נהנה לטפח את הצד האסתטי בכל תחום, לרכוש מכשיר חדש, לאפות עוגה טעימה, אך יותר מכל אהב לטייל. הצעדות והטיולים בארץ ובחו"ל היו הבילוי המשפחתי המרכזי במשך כל השנים, והוא המשיך לטייל גם אחרי מותה של צפורה.
לאחרונה ידע ימים קשים מאוד בעקבות מחלתו. חיים התאמץ לשמור על עצמאותו, לפתור בעיות לבדו בצורה עניינית, לא להתאונן, לא להכביד. דברים אחרונים שאמר לקרוביו היו דברי עידוד.