חייקה קול

חייקה (בלפר) קול

נולדה: 28.2.1914
נפטרה: 30.10.2008

חייקה נולדה בשנת 1914 בעיירה ברסטיצ'קה שבפולין. היו לה שלוש אחיות ושלושה אחים. ארבעה מהם עלו ארצה עם אביהם, שחי מספר שנים ביגור. שני אחים וקרובי משפחה נוספים נספו בשואה. משפחתה עסקה בנגרות. היא סיפרה, כי צעירי העיירה למדו נגרות אצל אביה, מקצוע שעזר להם מאוחר יותר להתאקלם בבואם לישראל. בצעירותה הצטרפה לפלוגת ההכשרה קלוסובה.
בשנת 1932 עלתה לארץ והצטרפה לחבריה מהעיירה ב"פלוגה" ביגור. עם בואה ליגור עבדה במשתלה, ובמהלך השנים הראשונות עבדה בענפים חקלאיים שונים. בהמשך היתה מטפלת בבית הספר. היא גידלה וחינכה מחזורים רבים. אבל יותר מכל זכורות השנים בהן פינקה ודאגה לארוחות צהריים של ילדי בית הספר בחדר-האוכל. לאחר שסיימה עבודתה בחינוך, עבדה במתפרה. בשנים האחרונות עבדה ב"אגרטל".
חייקה הכירה את יהודה, כשבנה גגות מעץ ביגור. הם נישאו. ביגור נולדו ארבעת ילדיהם: עמי, עמליה, אביהו ויענקל'ה.
התכונה הבולטת ביותר שלה היה טוּב לבה. הנתינה והאהבה שפעו ממנה, בעיקר כשחילקה את תוספות המזון לילדים. כל תוספת היתה כמו חגיגה: שוקולד, צ'יפס, גזר חי מתוק, ג'ילה אדום ורוטט ועוד. היא דאגה לכל הילדים כאילו היו ילדיה הפרטיים. לכל מי שהיה רזה מדי, או חולה, היא דאגה לתת תוספות, שיעלה במשקל, יבריא ויגדל. יחסה הדואג והאמהי היה משהו מיוחד גם באותן שנים, לכן רבים מבני יגור שמרו איתה על קשרים עוד שנים רבות אחר כך.
חייקה היתה מעורבת מאוד בחיי יגור. אהבה את יגור ובניה. שנים רבות היתה חברה בצוות המבשלות בפסח שהכינו דגים וגפילטפיש.

לצד המעורבות החברתית שמרה תמיד על בית חם ודואג לילדיה, משפחתה וחברים. לאורך השנים תמכה רבות באחיה ואחותה ובני משפחה נוספים שניצלו מהשואה. לפני מספר שנים נסעה חייקה עם עמליה לטיול שורשים בעיירת הולדתה ברסטיצ'קה. חייקה היתה כבר בת שמונים, אבל עם מרץ של בחורה צעירה, ולא ויתרה על שום דבר.
"סבתא חייקה" הוא ללא ספק אחד המפעלים המרכזיים בחייה. סבתא מעולה שגידלה את נכדיה בחום ובאהבה רבה. כששאלו אותה כמה נכדים יש לך? היא ענתה: "נכדים לא סופרים! כסף סופרים, אבל נכדים לא! נגד עין רעה". הנכדים מילאו את כל עולמה. היא שאלה לשלומם, התעניינה במה שקורה, שמחה בשמחתם והצטערה בצערם. הם החזירו לה אהבה, כי באמת היתה סבתא מיוחדת.
בשנים האחרונות, עקב מצבה הבריאותי עברה לבית אחווה. חייקה, שכל חייה היתה בריאה וחזקה, לא רצתה להיות נטל על אחרים, לא על החברה, לא על מטפליה ולא על המשפחה. עמליה מספרת שבשנים האחרונות, כאשר היו מטיילות יחדיו בחוצות יגור, פעמים רבות היו עוצרים לידם מי שהיו פעם הבנים של החינוך המשותף שזכרו לה חסד נעורים, וזה תמיד גרם לה להתרגשות רבה. גם בימי מחלתה ציינו מטפליה שהיתה טובה, צנועה, ותמיד מלאת תודה על הטיפול.
חייקה נפטרה בשיבה טובה בגיל 96. יש לה ארבעה-עשר נכדים ושלושה נינים.

יהי זכרה ברוך!