חייקה קומורניק
חייקה נולדה בשנת 1913 בפולין, וב-1935 עלתה ארצה והגיעה ליגור. אשה סגורה הייתה ומיעטה לספר על עברה. שנים אחדות עבדה בגן הירק, ולאחר מכן התמסרה להכנת ארוחות לילדי בית הספר. "הצריף של חייקה קומורניק" היה מוסד תוסס ופעיל של שלוש ארוחות ביום, ערבי חג ושבת. חייקה השקיעה הרבה מאמץ ויחס בהכנת הארוחות, בהגשה, בניהול מערכת התורנויות ממנה לא היה ניתן להתחמק, ובדאגה לפינוקים הצנועים של פעם, ככתוב בשירו של יורם טהרלב:
"בַּחֲדַר הָאוֹכֶל שֶׁל חַיְקָה קוֹמוֹרְנִיק
שְׁמוֹנָה יְלָדִים מִסָבִיב לְכל שֻׁלְחָן
שָׁרִים יָרְדָה הַשַּׁבָּת אֶל בִּקְעַת גֵנוּסָר…
חֲבִיתָה מְקֻפֶּלֶת וּפוּדִינְג
וּשְׁתֵּי קֻבִּיוֹת שׁוֹקוֹלָד.
כּל הַשָבוּעַ מְחַכִּים לִשְׁתֵּי הַקֻבִּיוֹת…"
סיפרו כי אין לה לחייקה בגדי ערב, שהרי ימים תמימים שהתה בחדר האוכל שלה, בו הסתימה ארוחת הערב בשעה מאוחרת. אך את חולצתה הלבנה שמרה חייקה לערבים של תרבות.
התרוממות הרוח שלה הייתה קשורה לפעילותה רבת השנים במקהלה. חייקה אהבה מאד לשיר. שירתה הייתה נקיה, ושמורים היו לה אותם קטעי סופרן גבוהים שאחרות לא הצליחו לבצע. חייקה העריכה מאוד את יהודה שרת, והעבודה בניצוחו העניקה לה תחושת אושר והתעלות. בכל ארועי התרבות במשק השתתפה בשמחה, ובאופן מיוחד, חשוב היה לה ליל הסדר. גם חיי החברה ביגור היו חשובים לה מאוד. היא עקבה אחרי המתרחש, לא החמיצה אספה, והביעה עניין ואכפתיות בנושאים קיבוציים רבים. הייתה לה תחושת שייכות עזה ליגור לא רק כאל בית, אלא אף כמו אל משפחה.
גם בחיים הציבוריים שמחוץ לקיבוץ התעניינה תמיד: קראה עיתון באדיקות, עקבה אחרי המתרחש בארץ ובעולם, והייתה בעלת מודעות פוליטית וחברת מפלגת העבודה.
עקב מחלתה שהתה מספר שנים מחוץ למשק. כשחזרה ליגור עברה להתגורר בבית אחוה, והשתלבה גם בצוות העובדים בבית. שנים אחדות עבדה בטיפול ובחדר האוכל. חשוב היה לה לחזור ולבנות את חייה בכבוד, ולתרום את חלקה במסירות וחמימות. השקיעה את מרצה בבית, עד שכלו כוחותיה.
לתת, לעזור, להתעניין, זו הייתה דרכה של חייקה להיות שייכת, להתמודד עם הבדידות.
