חנה פיילר
חנה נולדה ביגור, בשנת 1942 להוריה חביבה ואלי שטראוס. היא עברה את המסלול הרגיל של בני יגור: בית ילדים, בית ספר, צבא. בצבא שירתה בבית חולים 10. ב-1962 השתחררה. באותה שנה היא הכירה את אלי והם נישאו. בסוף 1963 נולד גיא, בנם הבכור. אחריו נולדו עידו ותומר. אחרי שרותה הצבאי עבדה חנה כמטפלת בבתי ילדים, אחר כך עברה לעבוד במטבח של לגין. עשרים שנה היא עבדה במטבח יגור ובשנים האחרונות עבדה במעגלה.
חנה הייתה ילדה שמחה ורומנטית. אהבה לצפות בסרטי קולנוע ואף חלמה עליהם. היא אהבה לרקוד, רקדה יפה וחברים אהבו להתבונן בה.
חנה נודעה באפייתה ובעוגותיה. היא אפתה עוגות לחגים ולחתונות ולכל ארוע שנתבקשה, והייתה כתובת לכל דצריך. היא אהבה לעזור לאנשים, ובעיקר לשמחם בעוגותיה. היא טענה, שאם קשה לו לאדם, לפחות שתהיה לו עוגה טעימה. בבית תמיד היו עוגות.
חנה הייתה מארחת למופת, ופתחה ביתה למתנדבים שעבדו איתה במטבח, האנשים נקשרו אליה והיא ארחה אותם. חנה הייתה חרוצה והיה נעים לעבוד איתה. עם כל צוות איתו עבדה, הייתה שותפה מלאה לעשייה, השתלבה מהר ובקלות, ומעולם לא הכתיבה תנאים לעבודתה.
היא הייתה חביבה וחברה טובה. היא הייתה אשה צנועה. היה לה חוש הומור, שירשה מהוריה. היא אהבה לספר ולשמוע בדיחות, ולמרות הקשיים שהיו בחייה, תמיד פגשת אותה עם חיוך על השפתיים.
וגם בתקופה האחרונה, עת טופלה בבית אחוה הייתה אהובה על הצוות. המחלה הקשה התגלתה בגופה של חנה לפני שלושה חדשים, והייתה כבר במצב מתקדם. כולם נדהמו מן האופן בו קיבלה את המחלה והתמודדה עם הקשיים ועם הפחדים. לא היה בה כעס, והיא העריכה והוקירה את הטיפול בה. היא שיתפה פעולה עם המטפלים בה והביעה את הערכתה אליהם.
חנה התמודדה בגבורה ובאומץ עד הרגע האחרון. מספר ימים לפני מותה עוד אמרה לגיא: "יהיה בסדר, אני אהיה חזקה בשבילכם".
וביום ה' 13.11.1998 נגאלה מיסוריה.
