יהודה שרת (שרתוק) (1901 – 1979)
מלחין ישראלי, מנצח מקהלות ומחנך.
נולד ברוסיה כבן ליעקב שרתוק, מאנשי ביל"ו, שעלה ארצה בשנת 1882 מחרסון שבאוקראינה אך חזר לרוסיה. אחיו הבוגר היה משה שרת, ראש הממשלה השני של ישראל. עלה עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1905, גדל כילד בכפר הערבי עין סיניה שבהרי אפרים. בהיותו בן 11 עברה המשפחה לשכונת נווה צדק בתל אביב. יהודה למד בגימנסיה הרצליה ובמקביל למד נגינה בכינור.
בשנות העשרים הצטרף שרת ל"פלוגת העבודה" בכפר יחזקאל והקים שם את הרביעייה המוזיקלית הקיבוצית הראשונה. הצטרף לקיבוץ עין חרוד. בשנת 1927 נשא לאשה את צביה והצטרף לקיבוץ יגור.
בשנת 1929 יצא להשתלמות בגרמניה, וכששב שימש כמורה לזימרה במוסד החינוכי של יגור, הלחין שירים רבים והיה שותף ליצירת סדר פסח הקיבוצי, שאומץ לאחר מכן בקיבוצים רבים. נוסח סדר פסח יצא לאור בשנת 1951 והלחנים שלו זיכו אותו באותה שנה בפרס אנגל. בין תלמידיו בקיבוץ היה הפזמונאי יורם טהרלב. בתקופה זו היה שרת קשור בעבודתו המוזיקלית עם המלחין יוסף טל שאף עיבד מנעימותיו.
אשתו צביה נהרגה בדצמבר 1940 בתאונת דרכים ליד פרדסיה, ביחד עם אחותו רבקה שרת-הוז וגיסו דב הוז (על שמם נקרא קיבוץ דורות). אחרי התאונה שקע בדיכאון ובשארית חייו הוא היה אדם מיוסר, אך המשיך בעבודתו החינוכית והמוזיקלית.
כינס ופרסם את איגרותיו של ברל כצנלסון. הלחין רבים משירי רחל המשוררת, בהם "לא שרתי לך ארצי", "הן דמה בדמי זורם" ו"ואולי" ("ואולי לא היו הדברים מעולם").
בשנת 1953 עזב את יגור והתיישב בנווה ים. בשנותיו האחרונות חי בקיבוץ אפיקים, ליד בתו ונכדתו.
עם מותו בשנת 1979 הספיד אותו חברו ישראל גור: "יהודה שרת היה אדם מיוסר. רעייתו צביה – שעימה ואחריה הלך ליגור – נלקחה ממנו באסון תאונת-הדרכים הידועה של משפחת הוז-שרתוק בשנת 1941. במותה כבה משהו גם ביהודה שרת עצמו".
