יהודית וונדר
יהודית נולדה ב-1923 בעיר מישקוליץ בהונגריה. היא התייתמה מאביה בגיל צעיר מאד ונותרו לה רק אמה ואחיה. אמה עבדה קשה לפרנסתם. עקב הקשיים יהודית נדדה ממשפחה למשפחה. האם נפטרה כשיהודית הייתה בת 19, והיא נשלחה למשפחת אמה.
ב-1942 באו על יהודית אימי המלחמה. היא נשלחה לאושוויץ. למזלה, כעבור זמן מה נשלחה לעבודה בגרמניה, בבית חרושת לחלקי אוירונים. אך גם שם עברה עינויים, התעללויות והשפלה.
לקראת סוף המלחמה שחררו הרוסים את האיזור בו הייתה. יהודית חזרה להונגריה לחפש קרובים, ולא מצאה איש. היא החליטה לעלות לארץ, ועלתה באוניית המעפילים "ההגנה". האניה נתפסה והעולים הועברו למחנה עתלית. לאחר מספר חודשים היא שוחררה וב-1947 סיימה את נדודיה והגיעה ליגור.
ביגור הכירה יהודית את דוד והקימה איתו את ביתם. כאן נולד בנם אברהם.
ביגור עבדה יהודית במטבח, אחר כך במתפרה, בבתי ילדים, ובשנים האחרונות, לפני שחלתה, עבדה במעגלה.
יהודית הייתה "נשמה טובה". את סבלותיה שמרה בליבה פנימה ושפכה את ליבה רק לפני ידידיה הטובים ביותר. כלפי חוץ היא תמיד הייתה חייכנית וחברותית, מוכנה תמיד לעזור. יהודית הקרינה חום וכולם אהבו אותה. היא הייתה אמא דאגנית ומסורה, שהיה כיף איתה.
ביתה היה תמיד מסודר ונעים. היא ידעה לייפותו, גם כאשר לא היה ממה, אם זו מפית קטנה או דבר חן אחר. היו ליהודית ידיים טובות וזריזות, והיא דאגה לעשות את העבודה בצורה טובה, עד לפרטים הקטנים.
למרות חייה הקשים, הייתה בה תקוה וזו לא עזבה אותה גם כשנתגלתה מחלתה. למרות שגופה נחלש והיא נאלצה בשברון לב להפסיק לשחות בבריכה, היא האמינה שעוד תרפא.
יהודית נאלצה לעבור דירה, והיא דאגה לשיפוץ הדירה כאילו עוד תגור בה שנים רבות. רק לא מזמן היא שוכנעה לעבור לבית אחוה, וגם שם הייתה חברותית והצוות אהב אותה. היא עוד הספיקה לחגוג את יום הולדתה ה-77 עם חבריה מן "הקבוצה ההונגרית" ביגור.
יהודית לחמה במחלתה ולא ידעה כמה מלחמתה היא זמנית.
הבוקר נגאלה מיסוריה.