יואל ברגמן

13/01/1890 - 03/12/1924

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"א טבת התר"נ

תאריך פטירה: ו' כסלו התרפ"ה

ארץ לידה: רוסיה

עבודה: מזכיר משק

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

יואל ברגמן

יואל ברגמן נולד בכפר פיטריקוב. בן להורים אמידים. אביו היה מנהל חברה לספינות מסע על הדנייפר. היה זה אמנם בית ציוני, אבל רק יואל עלה ארצה. החלטתו לעלות הפתיעה את כולם. בזמנו השתייך למפלגה הסוציאל-דמוקרטית. כהרבה צעירים באותה תקופה ברוסיה גמר בית ספר תיכון כאקסטרן, ואח"כ עמד בבחינות הבגרות.
בית הוריה של אסתר – אשתו לעתיד – שימש מקום מפגש לנוער ציוני בעירם שהשתייך לצעירי ציון. גם ברגמן היה מבאי ביתם של הורי אסתר וזה השפיע לא מעט על עיצוב הכרתו הציונית.
למד בקייב, וביקטרינוסלב נפגש עם חוגי פועלי-ציון שהתחילו אז להתארגן ברוסיה. הצטרף למפלגה והתבלט תכף בפעילותו, מסירותו וקנאותו. שלוש תכונות אלו ציינו אותו גם בארץ. נוסף לכך היה בעל אופי חזק והודות לזה עמד במשברים קשים ואכזבות לא מעטות, שפקדוהו בשנים הראשונות לעלייתו ארצה.

ברגמן הצטרף ל"אחוה" מראשית היווסדה. הוא היה הרוח החיה וממעצבי דמותה של הקבוצה בראשית צעדיה ההתיישבותיים ביגור. יואל ברגמן החל ביזמה להצטרפות יגור לקיבוץ עין חרוד. הוא ראה את משקו כמפעל חייו.
חרף היותו חולה קדחת ואזהרות הרופאים, המשיך בפעילותו עד שנפל למשכב ממנו לא קם והוא רק בן 34 שנים במותו.

דומה שיגור אינה חבה לאיש חוב כל כך גדול כמו החוב שהיא חבה לזכרו של יואל ברגמן ז"ל, ממייסדיה וראשוני בוניה. הוא פילס לה דרך והוציאה למרחב. הוא לא נכנע ולא נרתע מפני מחלות וקשיים בשנתיים הראשונות,
הגורליות והקשות ביותר בתולדות המשק, ונשרף ביקוד החזון. הבדידות שלוותה אותו בחייו הקצרים הייתה גורלו לאחר מותו. מאין בית קברות ביגור ומחוסר ודאות שאמנם תתקיים כאן נקודת ישוב, נקבר ברגמן
בחיפה, הרחק מאדמת יגור אליה הספיק להתקשר בכל נימי נפשו. בימי זכרון, בימי חג ומועד, כאשר יגור על חבריה וילדיה פוקדת את קברות יקיריה שנעקרו ללא עת – לא נפקד קברו של ברגמן ז"ל ויגור מתייחדת עם
זכרו מרחוק.

עצמותיו הועברו מבית הקברות בחיפה לבית הקברות ביגור ב-19.6.1973
"…במשך שנים רבות התהלכנו בהרגשת אשם על שלא מצאנו דרך לפצות את מצפוננו כלפי מתנו הראשון, עד שבאה השעה ואנו ניצבים מול ארונו, בעיניים לא מושפלות…"

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • מכתב לאסתר אשתו

    יום ג' בערב

    אסתרקה חביבקה שלי,

    הבקר היו אצלנו אטינגר, שטרן, קויפמן ועוד אינז'נרים אחדים. בקרו ובדקו את הביצות והודיעו שהמקום הוא קדחני מאוד. ואף על פי שישנה אפשרות לייבש את הביצות, שזה צריך לעלות ב-3000 לי"מ, אבל בשביל קבוצה קטנה כמו "אחוה", מ-25 איש, לא כדאי להוציא כל-כך הרבה כסף.

    אבל דעי לך שישנה פה אינטריגה גדולה מאוד. שטרן מסר לנו את הכל. בחוץ לארץ (גרמניה) סדרו טררם שלם בנוגע ליג'ור, ושם התארגנה קבוצה גדולה, מ-50 איש נדמה לי, ועל סמך זה התחילו לשנורר כסף, והרבה מאוד, בשביל יבוש הביצה וגם הכשרת המקום. אבל מכיון שאנחנו כבר נמצאים פה… התחילו להפחיד אותנו בקדחת. אנחנו לא נרתענו לאחור והודענו שלא נזוז מהמקום אם אפילו הוא קדחני. אטינגר כעס, אבל שטרן אמר לנו שאנחנו יכולים לבנות ולהיות שקטים.

    שטרן והמשרד על צדנו. אוסישקין ואטינגר – נגד. מובן מאליו שאנחנו נישאר, אם אפילו יפסיקו לנו את הקרדיט (שזה דבר בלתי אפשרי). זה נכנס כבר באמביציה בשני הצדדים.

    לפי שעה יש לי בקשה אליך, אם רק תוכלי למלא אותה. אצל אברמוביץ ביפו יכולים להשיג חביות טנקים עם משאבות-יד… א) סכין בשביל לחתוך צינורות; ב) תבניות; ג) טבעות…… (המשך המכתב באידיש)

    אם תסדרי את הכל תקבלי ממני שני מיליון נשיקות.

    ועוד דבר: תגשי בעגלה למקוה-ישראל, תיכנסי להדירקטור קראוזה ותאמרי לו שאת מקבוצת "אחוה" יג'ור, ואנחנו מתכננים לזרוע 20 דונם טבק. שיתן הוראות, וגם מתי ואצל מי יכולים להשיג זריעות מהמינים המשובחים ביותר וכמה זה צריך לעלות.

    ואפשר תפגשי אותו ביפו במקרה, מכיוון שהוא נמצא בכל יום ויום ביפו.

    נו, שלום לך חביבקה….

    נשיקות חמות

    שלך יואל

  • קטעים ממכתביו של ברגמן לאסתר

    "באו רק 4 אנשים – 3 בחורים וצעירה אחת. העבודה סובלת. לקישון אי-אפשר לשלוח אנשים. אני חושב שהשבוע צריכים לגמור עם ענין עין-חרוד, הם צריכים להרגיש את האחריות המוטלת עליהם…

    אתמול היתה לי קצת קדחת, חום, וגם הקיבה אינה בסדר. אינני מרגיש את עצמי כל-כך טוב".

    "היום ירד גשם קטן וזה לא נעים לגמרי. אין אף דבר אחד גמור אצלנו, אבל אנחנו מוכרחים במשך השבוע לכסות את הצריפים, לגמור את קורות גג חדר-האוכל, שזה דבר חשוב מאוד.

    כתבתי לך שקנינו זוג סוסות – אחת אדומה צעירה והשניה לבנה, קצת יותר זקנה. חורשים אצלנו שלושה זוגות – שניים תל-צוריים וזוג אחד שלנו. בכל אופן לא נספיק להכין הרבה אדמה, אבל מוכרחים להסתפק ולהשלים עם הכל".

    "…כל השבוע אורחים ואורחים. היום בזמן ארוחת הצהריים היו 15 איש. בכל הימים רעש ופנים זרות. פטפוט, צחוק, גניחות… ישנם זמנים שהיית רוצה לברוח אפילו מעצמך, וישנם זמנים שלא היית רוצה לשמוע אפילו אוושת ענפים. באים, הולכים ומהפכים את הקערה על פיה.

    …בקושי עלה בידי להשפיע על כ. שיסע לעין-חרוד. נראה מה שיסדר. בכלל, הימים עוברים והמצב הולך ורע.

    את החדרים לא ניקו ולא עשו את המיטות מיום שעזבת את יגור. הכל עזוב, מלוכלך. אבל מה שהחלטנו, החלטנו – אנחנו נמשיך".

    "נפגשתי עם פרוז'נסקי והוא מסר לי דרישת שלום ממך. פניך לא טובים ביותר, כמו שהיו, והרופא פקד עליך למדוד את החום פעמיים ביום. באם מידת החום תהיה יותר גדולה מהרגיל, אז את מוכרחה תיכף לעזוב את המקום. למה את לא כתבת לי את הכל?

    אבל אני חושב שבחורף לא נורא להיות אפילו ביגור.

    המקום אצלנו, אסתר, נהדר: המישור, רכסי ההרים, המדרון, גם עצי החרוב, החריץ הגדול. זה הכל עושה רושם נפלא, וגם האוויר הוא טוב מאוד. כל היום רוח חזקה, אפילו ביום של "חמסין" היה קריר. כשנגמור את כל העניינים ננקה קצת וניישר את החצר. נצבע את הצריפים. אז זה יהיה אחד המקומות הכי נהדרים. טרם שעלינו לא רצתה אף קבוצה להתיישב פה, אבל כשהכל מוכן אז ישנם כבר הרבה שמקנאים בנו".

    ברגמן חולה מסוכן, קודח בלי הפוגה ומשקלו הולך ופוחת באופן מבהיל, אך אינו רוצה להכיר בזה ואינו רוצה להיכנע. טרם שנסע להבראה הוא כותב:

    "נתקבלה ידיעה מצפת שהכינו מקום בשבילי ואני מוכרח לבוא תיכף ומיד. אבל הייתי בקופ"ח ודחיתי את נסיעתי לחמישה ימים, מכיוון שאין לי רשות עכשיו לחלות. הערב יבואו מעין-חרוד ואני מוכרח להיות במקום…

    …נחלשתי מאוד ואכתוב לך את האמת, הייתי רצה כבר לשכב במיטה במנוחה ולא לחשוב אודות כלום ולהבריא".

    אבל ברגמן לא הבריא. חודש אחד לפני השנה השניה לעליית הקבוצה על הקרקע הלך לעולמו.

  • יואל ברגמן – האיש וחזונו

    יואל ברגמן, איש קבוצת "אחוה" מיום היווסדה, דמות בולטת בין הדמויות הבולטות שהתברכה בהם הקבוצה. רובם ככולם קמצנים בדיבור, אך פזרנים במעש.

    ברגמן היה מוסד בפני עצמו. לא זכור לי אם נבחר אי פעם לתפקיד או שליחות, אך הוא היה המביא והמוציא בכל ענייני הקבוצה, החל מדאגה להספקה, דרך משא ומתן עם גורמי חוץ, עד להבטחת עתיד המקום…

    ברגמן קורץ מחומר של קשיות עורף, שניחנו בה חברי "אחוה". אחרי הליכה של הלוך וחזור ברגל לצרכי המשק בחיפה, בשובו בשעות הצהריים היה מחליף בגדיו ויוצא לעזור בעבודת הסיקול, שיגור התברכה בה רבות.

    …ניסיון המיזוג עם קבוצה נוספת וקליטת חברים בודדים לא עלה יפה. היו אלה הימים האפלים והעצובים ביותר בכל תולדות יגור. ריחפה סכנה של התפוררות וקיום הקבוצה כגוף התיישבותי.

    ברגמן, בחושו הבריא, על אף חולשתו הגופנית, חש בסכנה, נחלץ לפעולה, הכניס בסוד מחשבותיו והצעותיו מספר חברים והבטיח את תמיכתם. בכוח זה הולך לאנשי קיבוץ עין-חרוד דאז בהצעת איחוד של קבוצת "אחוה" עם קיבוץ עין-חרוד, עם כל המשתמע מצעד זה, כגון חריגה ממסגרת של קבוצה קטנה במגמה לבנות משק גדול וגדל המושתת על עבודת-חוץ ופיתוח משק חקלאי, מלאכה ותעשיה.

    רבים מהחברים התנגדו. חלק עוזב, חלק קיבל את זה כרע במיעוטו.

    זה היה מפעל חייו האחרון. ברגמן לא זכה לראות בהגשמת חזונו, אך עם האיחוד חלה מהפכה בהתפתחותו של המשק… חלפה הסכנה לקיומו… על כך חב לו המשק והחברה הזאת חוב של כבוד.

    ברגמן מת הרחק מהבית, בצפת הרחוקה. הוא הובא ליגור אך לא נמצאה לו כברת קרקע להטמין את עצמותיו.

    ברגמן הובא לקבורה בבית העלמין בחיפה. במשך ארבעים ושמונה שנים חתרנו להביאו למנוחת עולמים לביתו – ליגור. רק עכשיו, לקראת יובל החמישים של המשק, אנו מקיימים את החוב שחבנו לו…

    יצחק

  • עוד מכתבים של ברגמן

    והנה הודעה ראשונה לשלטונות על העליה למקום הקבוע – הקילומטר העשירי – הלא הוא יגור

    לכ' מושל מחוז חיפה

    בזה אנחנו מודיעים לכ' שאנחנו קבוצת "אחוה" יג'ור במספר של 24 אנשים גברים ונשים עברנו לקילומטר העשירי וכבר גומרים את הצריפים. מכיון שהמקום, איפה שאנחנו יושבים פתוח מכל הצדדים ובמקרה של התנפלות אין אצלנו במה להגן על הרכוש שלנו, ועל הנפשות ג"כ – אנחנו מבקשים שיתנו לנו עשרה רובים ראויים לשמוש וגם כדורים במספר מספיק וזה יאפשר את ההגנה על המקום במקרה של התנפלות.

    אנחנו מקוים שכב' לא ישיב את פנינו ריקם.

    הכתובת: חיפה, המשביר בשביל קב' "אחוה" יג'ור לידי ברגמן

    ברגשי כבוד יואל ברגמן

    4.10.1923

    יגור, י"א חשון תרפ"ד

    לוועדת התרבות המרכזית

    ח.י.,

    בודאי ידוע לכם שישנה נקודה חדשה בא"י, ושמה יגור. ובה נמצאים 25 פועלים הצמאים למילה חיה, לדבר שכתוב שחור על גבי לבן…

    השתדלו להמציא לנו ספרים מהחדישים ביותר"….

    יגור, 15.11.1923

    לכבוד מושל מחוז חיפה

    א.נ.,

    …והרי הנימוקים שמכריחים אותנו לפנות לכ' ולבקש שיתנו לנו נשק וכדורים במספר מספיק: אנחנו נמצאים על הק"מ ה-10. הסביבה היא פראית, אין ישוב פה סמוך והבניינים מעץ. בקבוצה נמצאים 25 אנשים, גברים ונשים, ובמקרה של התנפלות אין אצלנו במה להגן על הנפשות ועל הרכוש שלנו. ישנם אצלנו 10 בחורים שהיו בגדוד העברי ויודעים להשתמש בנשק.

    אנחנו מבקשים מכ' לתת לנו 10 רובים ראויים לשימוש וגם כדורים במספר מספיק…