יוחאי קרן צבי
יוחאי נולד בל"ג בעומר, 11.5.1930, בן זקונים, להוריו ירוחם ומרים קרן צבי, אח לעמוס ז"ל. בגיל חמישה עשר חודשים חלה בדלקת קרום המוח. לאחריה איבד את שמיעתו והתחרש.
בילדותו השתלב בחברת הילדים השומעים, בני גילו. יחד איתם עבר את הפעוטון והגן.
בהיותו בן שש, בשנת 1936 הגיע לראשונה לירושלים לבית הספר לחרשים. היה צורך לשלוח אותו לירושלים ללמוד, כי שם היה בית הספר היחיד בארץ לחרשים באותו הזמן. בירושלים, התגורר אצל משפחה אומנת, שהיו ידידים טובים של משפחת קרן צבי.
בשנים הראשונות בירושלים, נתקל בקשיים גדולים בניסיונותיו להשתלב בחברת החרשים. זו הייתה חברה שונה מחברת הילדים השומעים, שאותה הכיר ואליה היה רגיל בקיבוץ. בהמשך הוא הסתגל והצליח להתמודד יפה עם הקשיים, בשל הניתוק מהמשפחה והמעבר לעיר ולחברה חדשה. בבית הספר לחרשים, בירושלים למד עד שסיים אותו בגיל שלושה עשר וחזר ליגור.
למזלו הרב, ביגור היה קיים בית ספר מקצועי לנוער עולה ע"ש טיץ. יוחאי הצטרף כתלמיד מן המניין ולמד בחברת נערים שומעים. הוא למד את מקצוע הנגרות וגם לימודים עיוניים בכל הנושאים. את החסר השלים בלימוד פרטי עם אימו, מרים.
הודות לקיבוץ יגור, שידע לשלב אותו בכל תחומי החברה השומעת, יצא לטיולים, השתתף בגדנ"ע והשתדל תמיד לקחת חלק פעיל באירועים שונים של בני כיתתו. כך למד וסיים את לימודיו והחל את חייו כחבר צעיר ביגור.
בשנת 1950 יסד עם חברים חרשים מחיפה את הקמת סניף אגודת החרשים בחיפה. מספר שנים שימש כמזכיר הסניף ויותר מאוחר קיבל על עצמו לפתח ולקדם ענפי ספורט לחרשים. במסגרת הפעילות הזאת, לפני שנים רבות, אירח ביגור את קבוצת הכדורסל של החרשים, ששיחקו נגד נבחרת הפועל יגור. היה פעיל בארגון החרשים במשך שלושים שנה ושימש בכל התפקידים הציבוריים לטובת חבריו החרשים. בזכות פעילותו המבורכת במשך השנים, רכש לעצמו ידידים טובים בקרב אנשים חרשים צעירים ומבוגרים.
בשנת 1953 פגש את נעמי פוקס במועדון בתל אביב, סניף שהכיר עוד מהימים שלמד בירושלים.
בשנת 1955 הם נישאו. בשנת 1967 נולדה ביתם היחידה איילה.
יוחאי עבד בנגרות, בחדר האוכל, כמה שנים ובלגין קרוב לשלושים שנים, עד שנאלץ לפרוש סופית בגיל שבעים בשל מחלת הלב שבה לקה בשנותיו האחרונות.
בהיותו בן קיבוץ חרש התמודד יפה עם העולם של חברת האנשים השומעים. זה לא היה קל להיות שונה מאחרים אבל הוא הצליח למרות הקשיים למצוא את דרכו ולקדם נושאים בהם האמין.
יוחאי הקדיש את כל זמנו למשפחתו, לאשתו נעמי ולבתו איילה. הוא ליווה אותה לכל המקומות בקיבוץ ומחוץ לקיבוץ, עד שהוכרע על ידי מחלתו.
הוא אהב לטייל בכל מקום בארץ ובחוץ לארץ. היה אדם מיוחד. סקרן. רצה לדעת הכל. התעניין באנשים, ידע לפרגן לאנשים שתרמו בנושאים שונים בחיי הקיבוץ. ידע להיות ביקורתי. היה עצמאי בדעותיו. איש חם וסובלני כלפי הזולת.
בשלושת החודשים האחרונים היה מרותק למחלקה בטיפול נמרץ. גם על מיטת חוליו כל הזמן דאג לבתו ואשתו. כל הזמן שאל לשלומן של אשתו ובתו, עד שנדם ליבו.
יוחאי הותיר אחריו, רעיה נעמי ובת איילה.
