יוסי חרמוני

יוֹסִי

יוֹסִי שֶלָנוּ

יוֹסִי הַבִּלְתִי נִשְכָּח

לא שִעַרְנוּ שֶאֶפְשָר לְהִתְגַעֲגֵעַ כָּל-כָּך

אֶל הַחִיוּך הַטוֹב שֶהֵאִיר אֶת פָּנֶיךָ

וְהֵאִיר אֶת כָּל שְבִילֵינוּ

אֶל הַנִיצוֹץ הַשוֹבָב שֶזָרַח בְּעֵינֶיךָ

שֶדַרְכּוֹ הִשְתַקְפוּ נְעוּרֵינוּ

אֶל הַתָכוֹל הַיָפֶה הַזֶה,

שֶצָבַע אֶת עוֹלָמֵנוּ בְּתוֹם,

וּמֵאָז שֶהָלַכְתָ

נִשְאָר

כְּמוֹ כּוּלָנוּ – יָתוֹם.

כִּי בִּזְכוּתְךָ נִמְלָא לִבֵּנוּ בְּאַהֲבָה

כִּי נָתַתָּ אֶת הַלֵב,

אֶת כָּל הַלֵב,

עַד שֶכָּבָה.

כְּבָר שָלוֹש שָנִים בִּלְעָדֶיךָ

וְהַיוֹם גַם הַשָמַיִם בּוֹכִים עָלֶיךָ

וְהַמִלִים אִלְמוֹת מִלְהַגִיד

שֶאַתָה תִהְיֶה בִּשְבִילֵנוּ תָמִיד

זִכָּרוֹן שֶל טוּב-לֵב וְיוֹפִי

אֲהוּבֵנוּ

יוֹסִי.

[עידית, 29.1.2008]

ליוסי

יש אנשים אשר נדמה להם כי בהבל פה הם בונים עולמות גדולים, אך אינם שמים לב שבדרך כלל הם מצליחים בחרצובות לשונם לפגוע בעולמות אישיים.

ישנם המדברים גבוהה ומוליכים אחריהם בני אדם. ישנם העוזרים כמעט לכל מי הנקרה בדרכם, בעוד הם מקווים שהוא יזכור מי סייע להם וישיב להם כגמולם.

יוסי היה אחר. הוא עזר לאנשים כי הוא אהב לעזור. בשביעות הרצון של הנעזרים היה לו די, ללא צורך בתודה ובטח שלא בגמול כלשהו.

יוסי לא כעס על אף אחד ואף אחד לא כעס על יוסי.

יוסי פשוט עשה לכל אחד מאנשי יגור את החיים קצת, ולפעמים הרבה, יותר טובים.

יוסי, כמה אנחנו כבר חסרים אותך וכמה אנחנו חסרים אנשים שיהיו יותר בני אדם, כמו יוסי.

[הלל לויתן, יומן יגור 18.3.2005]

יוסי – עולם ומלואו שנקטע באחת

יוסי – חיים שלמים ו… קאט.

חיוך ביישני, עיניים כחולות, מאור פנים

אדם צנוע, חביב הבריות – הטוב בבנים.

וכך, באמצע החיים וללא כל הקדמות

אדם קם לבוקר שבת, ואיננו עוד.

יוסי, תמיד היית ותהיה "הילד" שלנו

מהכיתה, מהמחזור.

זה שנחלץ לתמוך ולעזור.

לא היה לך אח, אך לכולם היית "אחי"

הכי חמוד, הכי מקסים, הכי הכי…

והפכת בוגר בעל אישיות מיוחדת במינה

דמות אצילית שכולה נתינה.

נדמה שלכל נזקק בעולם

היו לך מילות זכות ומקום לכולם.

מסירות לכל, ללא גבולות

תמיד היית כשצריך – ובלי שאלות.

אמונה באדם, צ'אנס ועוד אחד

לא לכולם מגיע, אך יוסי תמיד בעד.

הומור דק, מעשי קונדס, בדיחה

חום, אהבה והמון למשפחה

גדלת עם פנינק'ה, התייתמתם צעירים,

צעדת עם רוחלה כמה עשורים

הענקת לילדיך חיים מאושרים

לקרובים, לרחוקים ולכל-כך הרבה חברים.

יוסי – עולם ומלואו שנקטע באחת

יוסי – חיים שלמים ו… קאט.

על חברות טובה, על האמת, על החסד, על הענווה

על הכבוד לזולת, על הדבקות במשימה, על ההקשבה

על כל אלה תודה לך.

תודה שהיית שלנו,

תודה שהיית חבר וידיד

תודה שהיית – נזכרך תמיד.

אנו נפרדים ממך בלב דואב

נפרדים מהילד, האב, הבוגר, האוהב.

נוח בשלום וימתקו לך הרגבים

למרגלות ההר, מול שמיים ועבים,

בנוף בו גדלת, נוף ילדותנו.

נוח יוסי שלנו, יפה עיניים,

חמדת נשמתנו.

[חנה כוכבי, 29.1.2005]

בִּקצוֹת המלים שעייפו מִשֵׁאת

את געגוענו

נותרנו פעורי עיניים.

ראינו מלאך.

אלוהים נשק במצחו ואמר:

רֵד אל בני האדם

והייה להם אח.

למדם את אורחות הרֵעוּת התמה,

ללא מחלצות ואיפור

המושיטה את ידה לתת

ואינה מבקשת דבר לעצמה.

את סוד הצניעות שאינה מתחסדת

ואינה מתנשאת, ואינה מתהללת,

ואת קסם החיוך, כשחר בטללים

של עֵינֵי התכלת.

למדם להיות חבר לכל אדם בצרה

וידיד מתרונן לְשמחה

בכל עת, בכל שעה, בכל מקום.

למדם לאהוב את המלאכה הפשוטה

ולראות בה את מלוא היקום.

למדם להיות אדם לאדם –

אדם ללא תנאי, ללא תמורה.

למדם להיות כל הטוב

שאין בו שמץ רע.

ואם ישאלוך האנשים מי אתה?

אמור להם: אני אחיכם

יוסי.

[בני שילה, יומן יגור 4.3.2005]

רבים רבים ליוו את יוסי ביום המר והנמהר למקום מנוחתו האחרונה: ילדים, נערים ומבוגרים, בהם רבים שאינם בני המקום, כל מי שיוסי נגע לו לאורך חייו.

לא איש שררה היה יוסי, לא איש צבא להלל, גם לא איש המילים הגדולות או הכתיבה הקלה.

אף על פי כן, היו רבים מאלו אנשי צבא, אישי ציבור ומינהל בין המלווים אותו, ומילים יפות ושירה מהמיטב ליוו את טקס אשכבתו.

ברור לחלוטין כי המאחד את כל הבאים לחלוק לו כבוד אחרון היתה האהבה לאישיותו הצנועה והמלבבת, ולמנהגו לעזור לכל דורש מבלי לבקש דבר בתמורה.

אך פתאום מכה בי ההכרה כי מעבר לכל זה, עבור כל מלוויו היה יוסי יותר מזה. יוסי הוא סמל למושא געגועינו לימים וליחסי אנוש אשר כנראה כבר לא ישובו עוד. פרידתנו מיוסי מסמלת אצלנו פרידה מימים פשוטים וטובים יותר.

בתקופה בה קהילתנו חיה בתהיות על תכלית קיומה, עולה בי המחשבה כי אם יש טעם לחיי היחד שלנו, הרי הוא החיים בחברה של אנשים מסוגו של יוסי.

[אבישי שורש, יומן יגור 4.3.2005]

ידידנו יוסי נשלח להביא את בת כיתתו המתגוררת בעמק, ע"י אחיה של הנ"לית, שהיה מפקד אחד המוצבים באיזור. יוסי העלה אותה על הג'יפ הפתוח, וכיוון שהיה מכוסה בכובע חתול לא זיהתה אותו.

שאל אותה: את מכירה חבר'ה מיגור?

ענתה לו: כן!

הִקשה: ואת יוסי חרמוני מהיחידה שלנו את מכירה?

ענתה בהתלהבות: מז'תומרת מכירה, הכי מתוק בכיתה שלנו!

הג'יפ, שעשה תפנית מסוכנת עקב המשפט האחרון, כמעט והתהפך, וכשהגיעו למחוז חפצם שלח יוסי את חייליו להביא קצת מים מהירדן כדי להזותם על פני הנערה, שכמעט התעלפה כשהסיר את כובעו…