יוסף אשרף
נולד בפֶס שבמרוקו בנובמבר 1918. בן שלישי ואחרון לאמו שנפטרה כשהיה בגיל שנתיים.
גדל במשפחה אמידה שהייתה במרכז החיים היהודיים בעיר. התחנך במוסדות יהודיים ולאחר סיום לימודיו החל לעבוד במשרד הביטחון הצרפתי. את עבודתו שם איבד במלחמת העולם השנייה בשל היותו יהודי, אך בתום המלחמה הושבה לו משרתו.
בשנת 1948 הכיר את זֹהר ולאחר תקופת חברות קצרה החליטו להתחתן – אהבה גדולה שנמשכה יותר מ-62 שנים.
כשהודיעו להורים של זהר על כוונתם להינשא, ביקשם אביה של זהר, הרב אברהם יצחק מויאל, שלא תישכח התכנית של המשפחה לעלות במלואה ביחד לישראל.
ואכן, בקיץ 1951, כשנה לאחר הולדת בנם הבכור אלי, עלו לארץ באוניה "נגבה" עם המשפחה המורחבת והצטרפו לקיבוץ דורות, שם נולדו בנותיהם אורלי וניצה. בקיבוץ דורות עבד במשך השנים בגד"ש ובמחסן הכללי. בשל מסירותו ודייקנותו הוא נקרא שם – בקיבוץ של יוצאי גרמניה – "המרוקאי היקה".
בשנת 1960 עזבה המשפחה את הקיבוץ ועברה לבאר שבע. זמן קצר לאחר מכן פנו אל יוסף שיצטרף לגל הראשון של מקימי הקריה למחקר גרעיני בדימונה, שם עבד עד פרישתו לגמלאות ב-1984.
ב-1988 הגיע עם זהר רעייתו ליגור. עם הגיעו ליגור ביקש להשתלב בעבודה יצרנית למרות שהוצעו לו עבודות אחרות, והצטרף לקבוצת המבוגרים שעבדו בטובופלסט, שם עבד עד 2006, והיה מאחרוני קבוצת המבוגרים שעבדו שם. בשנה וחצי האחרונה חלה התדרדרות בבריאותו.
יוסף נפטר בשנתו בערב יום הכיפורים תשע"א, בן 92 שבע חיים.
הותיר אחריו אישה, 3 ילדים, 8 נכדים ו-6 נינים.