יוסף תבור
נולד – 20.11.1923
נפטר – יום ו', אב תשס"ז, 12.8.2007
יוסף נולד בשנת 1923 בסאטמר שבטרנסילבניה, להוריו מלכה ויהושע, אח לעוד חמישה אחים ואחיות. בילדותו חלה במחלה קשה. לאחר שהחלים ממנה הוסיפו הוריו לשמו את השם – חיים. בנערותו למד בישיבה של סאטמר ולמד מקצוע אופה.
את מלחמת העולם השניה עבר במחנה עבודת כפייה. מקצוע האפייה הציל אותו ממוות. כל שנות חייו במחנה הוא עבד כאופה. בשלב מסוים הצליח להימלט ממחנה העבודה. שבועות לאחר מכן נלקחו כל עובדי אותו מחנה לאוסטריה ושם נרצחו כולם. בתום המלחמה חזר לביתו ומצא אותו הרוס עד היסוד. על אחד הקירות בבית רשם: "נסעתי לפלשתינה, בואו אחרי".
את שתי אחיותיו, שרה שנלר ורבקה ז"ל, פגש ברומא באופן מאוד מקרי. יחד המשיכו למחנה ההכשרה, אחר כך הפליגו באוניית "כ"ג יורדי הסירה". יחד נעצרו מול חופי הארץ והוגלו למאחורי גדרות התיל בקפריסין ויחד עלו ארצה בשנת 1948.
יוסף הגיע הראשון ארצה ויצא לחפש מקום לעצמו ולמשפחות אחיותיו. לאחר שבדק מספר מקומות הוא הגיע ליגור בהשפעת ליובה גוקובסקי. כאן התיישב ולכאן הביא את אחיותיו ומשפחותיהן.
ביגור הוא התחיל לעבוד כאופה. במלחמה השחרור, לאחר שהות קצרה במשק, הצטרף לחטיבת "כרמלי", במסגרתה לחם בגליל המערבי. במהלך הקרבות נפצע ואושפז בבית החולים בנהריה. לאחר החלמתו שב ליגור.
לאחר הרבה שנות מלחמה ונדודים הגיע הזמן לעשות לביתו. ביגור הוא הכיר את חברת קיבוץ דפנה, שרה פרקש, אשתו לעתיד. לאחר נישואיהם נולדו ארבעת ילדיהם: שחר, התאומות ארזה וחבצלת, ומלכה.
בשנת 1956 עברה על המשפחה טראומה נוראה עם מותה של חבצלת ז"ל.
ביגור עבד בדיר כרועה צאן, ב"תנובה", ביזמות קטנה (בניית צעצועים) ובכריכיה.
בקבוצה ההונגרית שבאה ליגור לאחר המלחמה נרקמו יחסים מאוד טובים ותומכים. יחד חגגו שמחות וחלקו בעצב, ממש כמו המשפחה המורחבת שכל אחד מהם איבד במלחמה. יוסף ושרה היו חלק בלתי נפרד מהקבוצה. ילדיהם מספרים כי ביתם היה פתוח בפני ילדי חוץ וצעירי האולפנים.
יוסף הג'ינג'י ייזכר גם בזכות מצלמתו, שאותה נשא לכל מקום. בלהט ובעקשנות הוא הופיע בחגים, בארועים שונים בחיי המשק וצילם. תחילה במצלמה ואחר כך במסרטה. הוא היה כמו מוסד של צילום ותיעוד עוד לפני הקמת אולפני יגור. הצילום עבורו היה הרבה מעבר לצילום משפחתי, הוא היה ייעוד.
עוד מספרים ילדיו כי היה אדם מאוד סגור. על המלחמה ועל חבצלת ז"ל מעולם לא דיבר איתם.
בשנת 1993 נפטרה שרה אשתו בעת טיולם בסין.
על ילדותם מספרים ילדיו: חוויה מיוחדת היה להצטרף אל אבא בעבודתו בתנובה. היינו קמים איתו ב-3:00 לפנות בוקר ונוסעים לחלק את תוצרת תנובה. עוד הם מספרים כי אהב לטייל בארץ ובחו"ל והירבה לקחת את המשפחה לטיולים בארץ. היה אדם מאוד דעתן ומאוד נהנתן.
לפני שנתיים החלה בריאותו להתרופף והוא עבר לבית אחוה.
בן 84 היה במותו. סב לעשרה נכדים.
