יזהר הלוי

יזהר הלוי זכרו לברכה

יזהר נולד ב- 8.5.1935 בן בכור להוריו גולדה ועמנואל הלוי, אח לירדנה, בצלאל ופנינה. ילדותו ונערותו עברו עליו ביגור עם חבריו במחזור ח'. חבריו מעידים עליו שכבר בנערותו בלט באהבתו לכדורסל: "הוא היה גבוה, שמאלי והצטיין במשחק". במשך שנים היה חלק בלתי נפרד מקבוצת הכדורסל של הפועל יגור. במיוחד זכורה תרומתו בניצחון הקבוצה על מכבי פ"ת, משחק שקבע את מיקומן של השתיים בליגות הארציות. כאשר הוקמה נבחרת הבנות של הפועל יגור, יזהר היה מאמנה הראשון וגם זכה אתה להישגים יפים. יזהר אהב ספורט כל חייו. הכי אהב כדורסל ובין הקבוצות הכי אהב את מכבי תל-אביב.

בתקופה שבה התבגר התחולל הפילוג בתנועה הקיבוצית. עמנואל, אביו, היה מפא"יניק שרוף ובשנת 1952, בפילוג עברה כל המשפחה לקיבוץ נווה-ים, מלבד יזהר שהיה כבן 16 והחליט להישאר ביגור. בצלאל אחיו זוכר את הוויכוחים הקשים שהיו בבית וירדנה זוכרת את היום שעזבו את יגור ואת דבריו של יהודה שרת שאמר: "בעוד עשר שנים לא יזכרו על מה רבו."

בצבא שירת כלוחם  בחטיבת גבעתי.

את קוקי, אשתו לעתיד, פגש כשהיא הצטרפה לאולפן ביגור. הם נישאו בשנת 1968 ובהמשך נולדו ילדיהם: אורלי אורן ואיתן.

לאחר שחרורו מהצבא, חזר ליגור ועבד ברפת שלוש שנים. בהמשך עבד כנהג על משאית "תנובה" ולאחר שהענף התפרק החל לעבוד כנהג של "אגד". במשך שנות עבודתו ב"אגד", זכה מספר פעמים בתואר "נהג מצטיין", בגלל אדיבותו ויחסו המכבד לנוסעים. לעיתים חזר מאוחר הביתה, כי בשבילו העבודה לא הייתה עוד יום עבודה. בשבילו היא הייתה שליחות. ב"אגד" הרגיש את עצמו כמי שתורם בימי שלום ובימי מלחמה. היה גאה במקצועיות שלו בעבודה ויכולתו להגיע למקומות מרוחקים שמעטים הגיעו אליהם. לאחר ארבעים וחמש שנים יצא לגמלאות. אבל הנהיגה הייתה חלק ממנו, חלק מהנתינה שלו לחברים, וכך המשיך לנהוג ולעזור לכל מי שביקש ממנו. ליווה חברים וחברות שרצו להגיע לעבודתם, למוסדות בריאות, קניות או סתם לטייל והכל בהתנדבות, הרבה אמפטיה ומתוך חברות וידידות לבני גילו ולצעירים ממנו.

איש ישר וטוב היה. מילה שלו הייתה מילה. אפשר היה לסמוך עליו. נשאר חבר יגור כל חייו מתוך אהבה למקום, לחבריו במחזור ח' ולחברים בכלל.

מוסיף בצלאל: "שני דברים היו יקרים לליבו ובהם לא נתן לפגוע: ביגור ובאגד".

גם אחרי שהתגלתה בגופו המחלה לא ויתר על המשך החיים. הוא המשיך להיענות לבקשות עזרה בהסעת חברים וחברות, נסע לביקורים משפחתיים בבאר שבע, בקנדה וארה"ב להיפגש עם משפחתו המורחבת וב"ב. לאורך ימי מחלתו נעזר הרבה בחבריו ובני משפחתו הקרובה שליוו אותו בנסיעות לבית החולים ותמכו בו ברגעים קשים, וכאלה היו, אבל תמיד ידע להתאושש ולחזור לעצמו להמשיך את חייו עד שהמחלה הכריעה אותו. יזהר הותיר אחריו את אשתו קוקי (לאונור), שלושת ילדיו, שישה נכדים אח ושתי אחיות.

יהי זכרו ברוך.